חורפן – הבדלי גרסאות

בתחילת 1961 הוחלט במחלקת ההתיישבות של הסוכונות היהודית לבצע גידול נסיוני של חורפנים בישראל, כענף פרנסה עבור יישובי פרוזדור ירושלים ההרריים{{הערה|{{מעריב||פרוות מינק ביישובי ההר|1961/01/23|01122}}}}. באפריל 1961 הוחל בגידול נסיוני של חורפנים ב[[חוות הלימוד]], במטרה לבדוק האם הם יסתגלו למזג האוויר החם יחסית בישראל{{הערה|{{מעריב|מנחם תלמי|החורפן בא לקיץ הישראלי|1961/06/23|00800}}}}. לקראת סוף 1961, בעקבות הצלחת הניסוי, הוחלט על הקמת שתי חוות לגידול חורפנים בפרוזדור ירושלים{{הערה|{{דבר||שתי חוות לגידול חורפנים יוקמו ביישובים הרריים|1961/11/30|00411}}}}{{הערה|{{הצופה||חורפנים נוספים יובאו לארץ|1961/12/27|00424}}}}. עם זאת, הופקו לקחים מטעויות שנעשו בתחילה בגידול החורפנים. התברר שהחזקתם בסככה ממוזגת ללא חשיפה לשמש היתה בעוכריהם ומנעה מהנקבות להתעבר. בשנת 1963 הוקמה חוות גידול ב[[מבואותמבוא בית"רביתר]]{{הערה|{{חרות||15 שנה למבואות ביתר|1965/06/18|01105}}}} ובשנת 1966 הוקמה חווה נסיונית נוספת ב[[קבוצת יבנה]], במטרה לנצל פגרי עופות מענף הלול של הקיבוץ{{הערה|{{מעריב|אהרון פלורנקו|פרוות מ"ארץ החום" - לארצות הקור|1968/05/09|01900}}}}. בתחילת 1967 פרסם מבקר הסוכנות היהודית דו"ח ביקורת על ההשקעות בגידול חורפנים בו קרא לדיון מחודש בכדאיות הגידול בישראל{{הערה|{{מעריב||ייצור הפרוות הכזיב|1967/01/02|00902}}}}{{הערה|{{על המשמר||סיפור החורפנים והצ'ינצ'ילות|1967/01/08|00200}}}}. גידול החורפנים לא נפסק ובשנת 1968 הוקמה חוות חורפנים ליד [[כפר חסידים]]{{הערה|{{דבר||חורפנים ושועלים כחולים לייצוא|1968/10/30|01201}}}}.