חייקה גרוסמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
לפי הערך
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
שורה 24:
 
== ילדות ונעורים בפולין ==
חייקה גרוסמן נולדה ב[[ביאליסטוק]] ב-[[20 בנובמבר]] [[1919]], בת לנחום וללאה לבית אפלבוים, אחותם הצעירה של בצלאל ומרים. הייתה זו משפחה [[יהדות פולין|יהודית]] אמידה ששילבה מסורת עם רעיונות ה[[תנועת ההשכלה היהודית|השכלה]], בדומה למשפחות רבות בביאליסטוק.{{הערה|שם=אנצ נשים יהודיות|נעימה ברזל, {{אנצ נשים יהודיות|grosman-haika}}.}} מצד אביה הייתה נצר למשפחת תלמידי חכמים, מורים וסוחרים. לפני [[מלחמת העולם הראשונה]] [[עלייה לארץ ישראל|עלו לארץ ישראל]] מרבית בני המשפחה, ביניהם סבה שהיה רב וסבתה. הסב עסק ב[[לימוד תורה]] ונפטר כחצי שנה לפני עלייתה ארצה, וסבתה האריכה ימים ונפטרה בהיותה בת 92.{{הערה|שם=הערהא|1=חייקה גרוסמן קורות חיים, '''ארכיון השומר הצעיר - יד יערי'''.}} מבחינה חיצונית דמתה לאביה: שיערה הבהיר ועיניה הכחולות שיוו לה חזות [[פולנים|פולנית]], שלימים הצילה את חייה.{{הערה|זיוה שלו, '''חייקה''', כרך ב, תל אביב: מורשת, 2005, עמ' 38.}} משפחת אמה כללה [[ציוני]]ם, [[הבונד|בונדיסטים]] ודתיים אדוקים. אבי האם היה חסיד של [[מנחם מנדל מקוצק|הרבי מקוצק]] והיה [[מלמד]] ב[[תלמוד תורה|"חדר"]]. אחיה הבכור בצלאל עבד עמו בבית החרושת המשפחתי; גרוסמן מיעטה לספר על האח וראתה בו ניגוד גמור לערכיה. אחותה הייתה קרובה אליה, והיא ראתה בה נערה חברותית ומלאת חיים, השונה ממנה מאוד.{{הערה|שלו, '''חייקה''', עמ' 29-28.}} אחיה גויס ל{{ה[[הצבא האדום|צבא האדום}}]] ערב [[מבצע ברברוסה|הפלישה הנאצית]] ולא שב; אחותה חיה במסווה בצד הארי ושרדה.{{הערה|חייקה גרוסמן, '''ספר עברון''', ארכיון השומר הצעיר - יד יערי, עמ' 2.}}
 
בימי נעוריה חיו בביאליסטוק כ-115,000 תושבים, יותר ממחציתם יהודים. כלכלת העיר התבססה על תעשיית ה[[טקסטיל]], שנייה בגודלה לזו שבעיר [[לודז']]. מרבית בתי החרושת היו בבעלות יהודית והעסיקו פועלים פולנים. הקהילה התאפיינה ברבגוניות פוליטית, לאומית ותרבותית. מרבית התנועות והמפלגות היהודיות בפולין פעלו גם בביאליסטוק. המפלגה הדומיננטית הייתה [[הבונד]] ותנועת הנוער הגדולה הייתה [[השומר הצעיר]]. בעיר פעלה גם [[גימנסיה]] עברית מהידועות והנחשבות בפולין.{{הערה|מאיר אורקין, חייקה גרוסמן: קורות חיים, '''ארכיון השומר הצעיר''', עמ' 1.}} משפחת גרוסמן שיקפה הווי זה. האב היה בעל מפעל בינוני ל[[עור]]ות בעיירה [[סוקולסקי]], שימש כ[[גבאי]] בבית הכנסת והחזיק בהשקפת עולם חילונית עם זיקה ל[[סוציאליזם]]. האם הייתה עקרת בית. בבית דיברו [[עברית]] ו[[יידיש]], הלימודים בבית הספר התקיימו בשפה העברית, מעט ב[[פולנית]], ב[[לטינית]] וב[[גרמנית]]. בתנועה דיברו עברית. עד פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] היו התרבות הפולנית והעם הפולני זרים כמעט לחלוטין לגרוסמן. על אף שמרבית פועליו של אביה היו פולנים, היא נמנעה מלבקר בבית החרושת, שכן ראתה בו הפרה בוטה של העקרונות הסוציאליסטיים.{{הערה|שם=הערהא}} בעקבות [[שביתה]] שהתקיימה במפעל ניתקה את יחסיה עם אביה למשך שבועיים.
שורה 40:
על אף ש[[עלייה לארץ ישראל|עלייה]] נחשבה הגשמה, לימודים ב[[אוניברסיטה]] לא עלו בקנה אחד עם ההגשמה השומרית. בהנהגת התנועה הראשית הבהירו לה שתוכניותיה האישיות אינן תואמות את רוח התנועה ושהיא טרם סיימה את חובותיה התנועתיות בפולין. היא לא הייתה יכולה לשאת את המחשבה שתצטרך לעזוב את התנועה ועל כן ויתרה, לא בפעם האחרונה, על ה[[סרטיפיקט]] שלה.{{הערה|שם=חייקה77}} כך נשלחה לרכז ולשקם את הפעילות התנועתית באזור [[פולסיה]], בין [[ברסט ליטובסק|בריסק]] ל[[פינסק]], שפעילות התנועה בו הייתה מועטה. במשך חצי שנה נדדה בין העיירות וכשלושה חודשים הייתה חברה בקיבוץ ה[[הכשרה]] של '[[החלוץ]]' בתנאי עוני ודוחק. הייתה זו הפעם הראשונה בה עזבה את בית הוריה.{{הערה|שם=קורות2}}
 
המשימה הבאה שקיבלה הייתה ארגון מחנה קיץ למדריכים בסמוך ל[[פינסק]] יחד עם [[שמואל ברסלב]] מ{{ו|[[ורשה}}|וורשה]]. באוגוסט [[1939]] חזרה לביאליסטוק וגילתה שהסרטיפיקט שקיבלה עדיין מחכה לה. היא החליטה להתכונן לעלייה והחלה לארוז את חפציה;{{הערה|שם=גרוסמן,78|1=גרוסמן, '''ספר עברון''', ארכיון השומר הצעיר - יד יערי, עמ' 78.}} התוכנית הייתה להמתין בארץ לחברי גרעין ההכשרה שאליו השתייכה, שבאותה עת נמצאו בחווה ליד [[צ'נסטוחובה]], ובינתיים ללמוד [[ספרות]] באוניברסיטה העברית.
 
בסוף [[אוגוסט]] קיבלה מברק שהורה לה להתייצב מידית בוורשה, וכך עשתה.{{הערה|שם=קורות2}} בהנהגת התנועה בוורשה הוחלט על הקמת "הנהגה ראשית ב'" שתפעל במחתרת ותורכב בעיקרה מנשים, מתוך הנחה שהגברים בוודאי יגויסו למלחמה הקרבה. היא נבחרה כחברה בהנהגה זו ושבה לביאליסטוק.
שורה 146:
|}
 
כיו"ר הוועדה לשירותים ציבוריים, הרחיבה גרוסמן את פעילות הוועדה כגוף יוזם ופעיל מבחינה סוציאלית ולא רק מפקח. במרכז מאבקיה הנוער ונוער במצוקה בפרט, כמו גם [[זכויות האישה|מעמד האישה]] וזכויותיה. במהלך כהונתה כיו"ר, השתנה מעמד הוועדה לאין שיעור והיא הפכה להיות מאחת הוועדות הנידחות לאחת החשובות מביניהן. בהמשך היא גם תשנה את שמה ל{{ו|[[ועדת העבודה והרווחה}}|וועדת העבודה והרווחה]]. לזכותה כיו"ר הוועדה ניתן לזקוף את אישור חוק הנוער, מהמתקדמים בעולם, אישור החוק להסדרת נגישות ל[[נכה|נכים]] במקומות ציבוריים, ניסוח חוק [[ביטוח בריאות ממלכתי]], הרחבת השירותים המסובסדים למשפחות קשות יום, חקיקת [[חוק שכר מינימום]], הכפפת המוסדות הסיעודיים לפיקוח המדינה והסכמה על מתן טיפול חינם לחולי [[סרטן (מחלה)|סרטן]].
 
ב{{ה[[הכנסת התשיעית|כנסת התשיעית}}]] עמדה גרוסמן בראש סיעת [[מפ"ם]] וכיהנה כ[[סגן יושב ראש הכנסת|סגנית יושב ראש הכנסת]], תפקידים אותם מילאה גם ב{{ה[[הכנסת האחת עשרה|כנסת האחת עשרה}}]]. בבחירות ל{{ה[[הכנסת העשירית|כנסת העשירית}}]] יועדה על ידי מרכז המפלגה למלא תפקיד בממשלה, ועל כן נשארה מחוץ לרשימת המפלגה לכנסת, ושימשה כמזכירה המדינית של מפ"ם. משימתה העיקרית הייתה לשקם את יחסי המפלגה עם השכונות ו[[מזרחים|עדות המזרח]], לאחר שאלו הצטרפו אל שורות הימין. אחת הסיבות לכך היא שבמהלך מחאת [[הפנתרים השחורים]] פתחה את ביתה וליבה למצוקתם וזאת בניגוד לעמדת הסיעה שלה.{{הערה|קורות חיים: חייקה גרוסמן, '''ארכיון השומר הצעיר - יד יערי''', עמ' 6.}}
 
בתחום החינוך קידמה את הקמת הוועדה העליונה ל[[נוער בסיכון|נוער במצוקה]]. היא פעלה לקידום השוויון במערכת חינוך, לחיזוק בתי הספר המקצועיים ולקידום מפעל ההזנה בבתי הספר. בתחום החברתי יזמה הצעות חוק לסיוע למשפחות נזקקות ולמיעוטים, ביניהם ביטול מס על מכוניות גדולות המשרתות משפחות מרובות ילדים, קצבאות לעולים חדשים, פיקוח על [[מעון יום|מעונות יום]], חוק למניעת אפליה וולמניעת [[גזענות]] ועוד. היא הובילה את המחאה נגד מצב מערכת הבריאות ומנעה את פירוקה של חברת [[מספנות ישראל]] ופיטורי עובדיה. שותפתה המרכזית לעשייה בתחום זה הייתה חברתה לסיעה, [[שושנה ארבלי-אלמוזלינו]].