|
==גדרים==
'''החיוב להתערב''' - דינו של הרודף הוא, כדברי [[חז"ל]], ש"ניתן להצילו בנפשו". כלומר, מותר, ואף [[מצווה]], להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדף. כל היכול להציל נרדף ולא עשה זאת ביטל [[מצוות עשה]] שהיא "וקצותה את כפה", ועבר על שני לאוין שהם "לא תחוס עינך" ו"[[לא תעמוד על דם רעך]]". ▼
=== ניתן להצילו בנפשו ===
'''כשהרודף פועל בתום לב''' - בתלמוד{{הערה|1=מסכת סנהדרין, עב, ב}} מובאת מחלוקת בין [[תנאים]] האם דין רודף תלוי בכוונת הרודף לרצוח, ואין לפגוע בו אלא אם כן היתרו בו. הכרעת [[אמוראים|האמורא]] [[רב הונא]] היא שגם בהיעדר כוונת זדון, כגון בילד קטן העושה פעולה שמסכנת אחרים, ניתן לפגוע ברודף בהיעדר ברירה אחרת. כך, למשל, [[עובר]] המסכן את חיי אמו, מוגדר כרודף, ולכן מותר להרגו כדי להציל את האם. הרמב"ם פוסק בעקבות הכרעת רב הונא{{הערה|1=רמב"ם, [[משנה תורה]], הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א' הלכה ט'}}. יישום מעשי אחר של שאלה זו נוצר בתקופת [[השואה]], כשלעתים בכיו של תינוק היה עלול להסגיר את אלו שהסתתרו עמו (כך בהריגתה בשוגג של יעל הרן בידי אמה, [[הפיגוע בנהריה (1979)]]). ▼▲'''החיוב להתערב''' - דינו של הרודף הוא, כדברי [[חז"ל]], ש"ניתן להצילו בנפשו". כלומר, מותר, ואף [[מצווה]], להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדף. כל היכול להציל נרדף ולא עשה זאת ביטל [[מצוות עשה]] שהיא "וקצותה את כפה", ועבר על שני לאוין שהם "לא תחוס עינך" ו"[[לא תעמוד על דם רעך]]".
'''כשישאמנם אפשרות למנוע את המעשה ללא הריגת הרודף''' -כל ההיתר להרוג את הרודף אינו חל במקרה ש"ניתן להצילו באחד מאבריו" - כלומר, במקרה שכדי להציל את הנרדף אין צורך להרוג את הרודף, אלא ניתן להסתפק בקטיעת איבר וכדומה{{הערה|1="רבי יונתן בן שאול אומר: רודף אחר חבירו להורגו ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל [אלא הרגו] - נהרג עליו." (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין נז א). "אמר ליה (=לו) [יואב בן צרויה לאבנר בן נר] מאי טעמא (=מה הסיבה) קטלתיה (=שהרגת) לעשאל? [שהיה אחיו של יואב]. עשאל רודף היה, היה לך להצילו באחד מאיבריו. לא יכילי (=יכולת) ליה? השתא בדופן חמישית (=בצלע חמישית) כוונת ליה [את החנית], באחד מאיבריו לא יכלת ליה?" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מט א)}}. במקרה כזה, אם בכל זאת אדם הרג את הרודף, פוסק הרמב"ם, שאף שההורג עבר על [[לא תרצח|איסור רציחה]], הרי אין [[בית דין (הלכה)|בית דין]] ממיתים אותו, וזאת בניגוד לרוצח רגיל, שדינו [[ארבע מיתות בית דין|מיתת סיף]].
=== רודף בשוגג ===
▲'''כשהרודף פועל בתום לב''' - בתלמוד{{הערה|1=מסכת סנהדרין, עב, ב}} מובאת מחלוקת בין [[תנאים]] האם דין רודף תלוי בכוונת הרודף לרצוח, ואין לפגוע בו אלא אם כן היתרו בו. הכרעת [[אמוראים|האמורא]] [[רב הונא]] היא שגם בהיעדר כוונת זדון, כגון בילד קטן העושה פעולה שמסכנת אחרים, ניתן לפגוע ברודף בהיעדר ברירה אחרת. כך, למשל, [[עובר]] המסכן את חיי אמו, מוגדר כרודף, ולכן מותר להרגו כדי להציל את האם. הרמב"ם פוסק בעקבות הכרעת רב הונא{{הערה|1=רמב"ם, [[משנה תורה]], הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א' הלכה ט'}}. יישום מעשי אחר של שאלה זו נוצר בתקופת [[השואה]], כשלעתים בכיו של תינוק היה עלול להסגיר את אלו שהסתתרו עמו (כך בהריגתה בשוגג של יעל הרן בידי אמה, [[הפיגוע בנהריה (1979)]]).
'''מניעת תקיפה מינית''' - הדין של רודף מורחב לא רק לסכנת נפשות אלא גם ל[[אונס]] במקרה של בעילה אסורה בכפייה, כמו נערה מאורסה או אשת איש או גבר שמנסה לאנוס גבר אחר{{הערה|1=רמב"ם, משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א' הלכה ט"ו}}. את הדין הוא לומד מהפסוק ב[[מקרא]] שמשווה אונס נערה מאורסה ל[[רצח]]: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש - כן הדבר הזה" (דברים כ"ב כ"ו).
|
