קלייר קמרון פטרסון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1-\2, {{ס:\1|
שורה 13:
}}
 
'''קלייר קמרון פטרסון''' (ב[[אנגלית]]: '''Clair Cameron Patterson''';{{כ}} [[1922]]–[[1995]]) היה [[גיאוכימיה|גיאוכימאי]] שבילה את רוב הקריירה שלו ב{{ה[[המכון הטכנולוגי של קליפורניה|מכון הטכנולוגי של קליפורניה}}]].
 
בשיתוף עם [[ג'ורג' טילטון]] פיתח דרך למדידת ריכוזים זעירים של [[עופרת]] ו[[אורניום]] ב[[סלע]]ים. בעזרת פיתוח זה הצליח פטרסון לגלות את גיל [[כדור הארץ]] שנקבע כ-4.55 מיליארד שנים. בנוסף, פטרסון נאבק רוב חייו להפחתת והפסקת הפצת העופרת בסביבה. ב-[[1995]] הוענק לו [[פרס טיילר]] להישגים סביבתיים.
שורה 44:
פטרסון חשד שהעופרת הנמצאת בסביבת המעבדה מזהמת את המדידות שלו (בתקופה זו הוא כבר השקיע במדידות שנתיים). לכן עשה כל דבר אפשרי על מנת לטהר את המעבדה מזיהומי עופרת, הוא טיהר את הכימיקלים במעבדה ושטף את הכלים שלו ב[[חומצה]]. במשך ארבע שנים נוספות ניסה פטרסון להגיע למדידות עקביות תוך ניקוי ושמירה על ניקיון אובססיביים, אך ללא הצלחה.
 
פטרסון הבין שעליו לבנות מעבדה חדשה. ההזדמנות הגיעה כאשר הריסון עבר ל{{ה[[המכון הטכנולוגי של קליפורניה|מכון הטכנולוגי של קליפורניה}}]], והזמין את פטרסון להצטרף אליו. פטרסון בנה במכון את החדר האולטרה-נקי הראשון מסוגו (בשלב זה עסק פטרסון במדידות כבר שש שנים). בחדר האולטרה-נקי שבמכון הטכנולוגי הצליח פטרסון למדוד את כמות העופרת בזירקונים. כעת היה מוכן למדוד את כמות העופרת שהייתה במטאוריט.
 
פטרסון הביא את דגימת המטאוריט למעבדה הלאומית "ארגון" (Argonne National Laboratory). באותה עת נכנס לשימוש ספקטרומטר המסה המדויק בעולם. לאחר שבודד את הדגימה מכל זיהום עופרת אפשרי, היה מוכן פטרסון למדוד את כמות העופרת והאורניום בדגימה ולחשב בעזרתם את גילו של כדור הארץ, שנקבע כ-4.55 מיליארד שנים. פטרסון היה האדם הראשון שידע את גילו של כדור הארץ והוא החליט לספר את התגלית קודם כל לאמו.
שורה 70:
באותה התקופה פטרסון ותלמידיו היו בשלבי מדידה של עופרת ב[[אנטארקטיקה]] וב[[גרינלנד]], שם פטרסון הראה באופן המובהק ביותר את ההבדלים בריכוזי עופרת בין שלג שנחשף לסביבה לבין שלג שלא נחשף לסביבה ולמהפכה התעשייתית (שלג שנמצא מתחת לפני השטח).
 
ב-1973 מאמציו של פטרסון נשאו פרי, והמשרד להגנת הסביבה האמריקאי הכריז על תוכנית להפחתת העופרת מבנזין בצעדים הדרגתיים, ובסופו של דבר להסיר את העופרת מכל מוצרי הצריכה בארצות הברית. עד סוף 1990 דווח על ירידה של כ80כ-80% בכמויות העופרת שנמדדו בגופם של האמריקאים.
 
פטרסון עסק גם בהרעלת עופרת דרך מזון, הוא הראה שקיימות חריגות של עופרת בדגים משומרים לעומת דגים טריים, כנראה מאיטום פחיות באמצעות עופרת.