ריינר בנהם – הבדלי גרסאות

ב-1949 נרשם ללימודי היסטוריה של האמנות ב[[מכון קורטולד]] (Courtauld) ב[[אוניברסיטת לונדון]]. לאחר שסיים את התואר הראשון ב-1952, הוא התחיל לעבוד על הדוקטורט בהנחיית היסטוריון האדריכלות [[ניקולאס פבזנר]]. באותה שנה החל לכתוב עבור כתב העת החשוב "Architectural Review". כתיבתו השנונה והחריפה ביססה את מעמדו בתור פרשן חשוב של הארכיטקטורה העכשווית. הוא ואשתו פתחו מדי שבוע את ביתם לדיונים על אמנות עכשווית. האמנים, האדריכלים והמבקרים שפקדו את דיונים אלו, הרכיבו ביחד עם אחרים את [[הקבוצה העצמאית]] אשר נפגשה ב{{ה[[המכון לאמנות עכשווית|מכון לאמנות עכשווית}}]] בלונדון בין השנים 1952–1955. ריינר בנהם כינס את המושב הראשון של הקבוצה ונשאר חבר בה עד סופה.

ספרו הראשון, "ארכיטקטורה בעידן המכונה הראשון: הלכה ועיצוב" (Theory and Design in the First Machine Age), שהיה מבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, התפרסם ב-1960. הספר סוקר את הגישות, המגמות והתאוריות האדריכליות בשנים 1900–1930, בהשפעת ההתקדמות הטכנולוגית המודרנית. באותה שנה הוא החל להרצות במשרה-חלקית בבית ספר ברטלט לארכיטקטורה (Bartlett School of Architecture), ב{{ה[[הקולג' האוניברסיטאי של לונדון|קולג' האוניברסיטאי של לונדון}}]]. לאחר שנתיים ב[[שיקגו]] על מלגת מחקר (1964–1966), הוא חזר ללונדון להרצות במשרה-מלאה בברטלט, פרסם את "הברוטליזם החדש" (The New Brutalism, 1966) ופתח בכתיבה של סדרת מאמרים פופולריים למגזין "New Society" {{כ}}(1965-1985). הוא מונה לקתדרה לתולדות האדריכלות ב-1969, כאשר המחקר שערך בשיקגו התפרסם בספר "ארכיטקטורת הסביבה המתכווננת" (Architecture of the Well-Tempered Environment).

ב-1971 פרסם את הספר "[[לוס אנג'לס]]: הארכיטקטורה של ארבע אקולוגיות" (Los Angeles: The Architecture of Four Ecologies), ושנה לאחר מכן הפיק את הסרט "ריינר בנהם אוהב את לוס אנג'לס" (Reyner Banham Loves Los Angeles) במסגרת סדרת "זוג עיניים אחד" של ה-[[BBC]]{{כ}}{{הערה|1={{IMDb|tt4620904|ריינר בנהם אוהב את לוס אנג'לס}}}}. ב-1977 הוא עבר ל[[ארצות הברית]] ומונה לראשות המחלקה ללימודי העיצוב ב{{ה[[האוניברסיטה של מדינת ניו יורק|אוניברסיטה של מדינת ניו יורק}}]] ב[[באפלו]]. ב-1980 מונה לראשות הקתדרה לתולדות האמנות ב[[אוניברסיטת קליפורניה]], [[סנטה קרוז (עיר בקליפורניה)|סנטה קרוז]], ולאחר שנתיים פרסם את "סצנות במדבר האמריקאי" (Scenes in America Deserta). ב-1986 יצא לאור ספרו האחרון, "אטלנטיס מבטון" (A Concrete Atlantis). הוא מונה לראשות הקתדרה להיסטוריה ולתאוריה של האדריכלות ב[[אוניברסיטת ניו יורק]], אך נפטר במרץ 1988, כחודש לפני הרצאת הבכורה שלו.