לופטוואפה (ורמאכט) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: שני שלישים\1, \1-\2, \1סתיו\2, {{ס:\1|
שורה 140:
מהלך הפלישה לפולין היה מפתיע באותה מידה שהיה מוצלח, הוורמאכט הצליח לא רק למחוק את הצבא וחיל האוויר הפולני, אלא גם את פולין כמדינה מתפקדת, במהלך המבצע הוא גם סבל אבדות נמוכות (11,000 הרוגים גרמנים מול 70,000 הרוגים פולנים). אך עדיין הכשלים שעלו בקרב חייבו תחקור ותיקון ברמה המנהלתית והמבצעית. אך הכישלון הגדול שעלה במלחמה בפולין הייתה המלחמה הכוללת שנכפתה על גרמניה עקב פלישתה לפולין. בניגוד גמור לדעתו ונבואתו של היטלר כי הלופטוואפה ירתיע את צרפת ואנגליה מלהכריז מלחמה על גרמניה, נוכח תגובותיהם ההיסטריות כמעט. נוסף על כך הערכתו כי [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]] הבטיח זרימה של מצרכים מרוסיה וחומרי תעשייה מהבלקנים לטובת הכלכלה הגרמנית ועל ידי כך לצמצם את השפעות הבידוד והסנקציות, והסגר שעמדו בפני גרמניה במקרה ותוכרז מלחמה על גרמניה. במציאות, ההשפעה הכלכלית הייתה עצומה, היטלר הבין כי הצנע הכלכלי עומד לפגוע ביכולת המלחמה הנאצית החליט לדחוף את צבאו לעימותים נוספים ולפלוש לעוד מדינות כדי להבטיח את המשאבים הדרושים להמשך המלחמה.{{הערה|Murray, עמודים 31-32.}}
 
הנחייתו של היטלר לפלוש למדינות נוספות בסתובסתיו חורף 1939–1940 הכתה הרבה מהקצינים הבכירים בתדהמה, רובם ככולם גרסו שאין לתקוף לפני שכל לקחי המלחמה נלמדו וכל היחידות כולל יחידות המילואים יעלו לרמה מבצעית מספקת. קציני הלופטוואפה הצטרפו להתנגדותם של שאר קציני הוורמאכט אך מסיבה פשוטה והיא מזג האוויר החורפי הבעייתי. הלופטוואפה לא היה צריך לאמן כוחות מילואים, וכן לא היה צריך לתקן כשלים ארגוניים גדולים בשל הניסיון בספרד, כוחותיו של הלופטוואפה גדלו בצורה משמעותית במהלך כל הלחימה. בשני לספטמבר 1939 סדר הכוחות של הלופטוואפה היה: 4,161 מטוסים מתוכם 604 מטוסי ביון, 1,179 מטוסי קרב, 1,180 מטוסי הפצצה, 366 מפציצי צלילה, 40 מטוסי תקיפה, 240 מטוסי סיור ימיים ו-522 מטוסי תובלה. בתחילת אפריל 1940 מספר המטוסים גדל לכדי 5,178 מטוסים סך הכל, מתוכם 671 מטוסי ביון, 1,620 מטוסי קרב, 1,726 מפציצים, 419 מפציצי צלילה, 46 מטוסי תקיפה, 230 מטוסי סיור ימיים ו-466 מטוסי תובלה. מערכת הסתיו לא יצאה לפועל אך במקום זאת הוא הפנה את התכנויות לטובת מתקפת שריון ב[[ארדנים]], אשר השתנו לטובת פלישה לנורווגיה באביב 1940.{{הערה|Murray, עמודים 32-33.}}
 
שתי המערכות הללו הדגימו את צורת השימוש של הגרמנים בכוחם האווירי, כאשר הלופטוואפה פעל כחיל עצמאי אך משימותיו ומטרותיו נשזרו בתוך האסטרטגיה והטקטיקה הכללית של גרמניה, בדומה לדעותיו של וויבר.{{הערה|Murray, עמוד 35.}}
שורה 180:
====הבעיות בבלקנים ותחילת המערכה באפריקה====
{{ערך מורחב|ערכים=[[המערכה בבלקן במלחמת העולם השנייה]], [[המערכה בצפון אפריקה]]}}
[[קובץ:Junkers Ju 52 troop carrying aircraft flying low over the island.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יונקרס Ju 52 הטס בגובה נמוך בשלבים הראשונים ב{{ה[[הקרב על כרתים|קרב על כרתים}}]].]]
בתום הקרב על צרפת גם היטלר וגם הפיקוד העליון האמינו כי המלחמה הסתיימה, ובעזרת מאמץ פשוט יושג הסכם שביתת נשק עם בריטניה. כאשר זה לא קרה, ועם תבוסתו של הלופטוואפה בשמי דרום בריטניה, נהרס גם המוניטין של הוורמאכט, וכאשר היטלר ניסה לשכנע את ספרד ו[[צרפת של וישי|שלטון וישי]] להצטרף למערכה איתה ועם איטליה נגד בריטניה במזרח התיכון, אלה סירבו בתוקף. מששיטה זאת להכניע את הבריטים לא צלחה הוא החליט להמשיך עם תוכניתו לתקוף את רוסיה.
 
שורה 202:
{{ערך מורחב|מבצע ברברוסה}}
[[קובץ:Operation Barbarossa - Russian plane.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלד מטוס [[מיג-3]] רוסי שנפגע בתחילת מבצע ברברוסה.]]
הפלישה הקרקעית אמורה הייתה להתחיל עם הזריחה, אך בשל העובדה שבסיסי חיל האוויר נמצאו מרחק ניכר מהחזית ידיעות על הפלישה יכלו להגיע לבסיסים אלה לפני שהמפציצים יכלו להגיע אליהם במקרה ומטוסי הלופטוואפה היו יוצאים לתקיפה באותו הזמן עם הכוחות הקרקעיים, לכן חלק ממפציציו יצאו מוקדם וטסו גבוהה מעל [[ביצות פריפט]] הלא מאוכלסת כדי להימנע מזיהוי בידי הרוסים והתקיפו את הבסיסים בזמן תחילת הפלישה הקרקעית, ההפתעה והבלבול שנגרמו מתקיפות אלה מנעו הזנקת המטוסים עד להגעתו של גל המפציצים הראשון שכלל כשני שליששלישים מכלל המטוסים המוקצים למבצע. המטוסים הרוסים שעמדו בשורות מסודרות, בגלל שטייסותיהם לא היו מוכנות לפלישה, הקלו על העבודה ואבידותיהם היו גדולות מאוד.{{הערה|Mike Spick, עמוד 133.}} בצהרי ה-22 ביוני הרוסים כבר איבדו 529 מטוסים על הקרקע ו-210 מטוסים באוויר בחלק המערבי של החזית. לגבי כל החזית חיל האוויר הרוסי ספג 1,200 אבידות במטוסים בשמונה וחצי שעות הראשונות מתחילת הפלישה,{{הערה|Murray, עמוד 81.}} לפי ההיסטוריה הסובייטית הרשמית חיל האוויר האדום סבל כ-800 אבידות במטוסים ביום הראשון.{{הערה|Mike Spick, עמוד 133.}}
 
חיל האוויר הרוסי ניסה ככל יכולתו לארגן את הכוחות הנותרים, אך הפיקוד של החיל איבד במהרה את יכולתו לנהל ולפקד על יחידותיו ופניות נואשות מהטייסות למפקדות ששודרו בתשדורות לא מוצפנות שנקלטו על ידי המודיעין הגרמני רק הדגישו את המצב הכאוטי בו החיל נמצא. יחידות המורכבות מצוותים לא מיומנים המצוידות במטוסים מיושנים שלא מתוחזקים כראוי לא הצליחו להתמודד עם הגרמנים גם אם אלה הצליחו להעלות את מטוסיהן לאוויר. רשומות ביומנו של ארהרד מילך מראות שהגרמנים רשמו לזכותם 1,800 מטוסים ביום הראשון, 800 ב-23 ביוני 557 ב-24, 351 ב-25 ו-300 ב-26.{{הערה|Murray, עמוד 82.}} הוורמאכט שעט מזרחה בשלוש חזיתות ובאמצע יולי הוא הצליח להגיע ל[[סמולנסק]] במרכז, ו[[קייב]] בדרום, כאן ההבדל בין רוסיה למרכז אירופה הפך להיות יותר בולט כאשר בשל המרחקים העצומים, חוסר בפסי רכבת ואי שמישותם של הפסים הקיימים וכן דרכים לא סלולות הקשו על האספקה להגיע ליעדה, קשיים אלה השפיעו גם על הלופטוואפה שהיה צריך להתמודד עם חוסר בדלק וחימוש. גיס האווירי השמיני דיווח ב-5 ביולי שהמחסור שלו בדלק הוא חמור אפילו עם צמצום מספר הגיחות, וככל שהצבא המשיך להתקדם בעיות אלה העיקו יותר ויותר על הלופטוואפה. אך אותו גורם גם הקשה על הכוחות הקרקעיים שלעתים דרשו שכוחות שדה של הלופטוואפה ישמשו חטיבות מסייעות כדי לעזור להן להתגבר על הבעיה. האבידות של הלופטוואפה החלו לצמוח לאט לאט, לדוגמה: בימים שבין ה-10–21 באוגוסט גיס האוויר השמיני, שתמך בקורפוס הראשון שמשימתו הייתה לחסום את פסי הרכבת שבין מוסקבה ו[[לנינגרד]], איבד 10.3 אחוז ממטוסיו ונאלץ לקרקע 54.5 אחוז מהמטוסים לצורך שיפוץ, מבחינת כוח אדם האבידות הסתכמו ב-12.5 אחוז מתוכם 3.9 אחוז הרוגים, 5.7 אחוז פצועים ו-2.9 אחוז נעדרים.{{הערה|Murray, עמוד 84.}} הגורם הזה הקשה על שיטת האספקה והאחזקה שתמכה בלופטוואפה, למרות שהוא מאפשר לטייסות לפרוס בזריזות לכל אתרי השעיטה של הוורמאכט הגבילה את יכלותה של המערכת לספק תחמושת וחלפים, בשלהי הסתיו אחוזי השמישות של טייסות הלופטוואפה ירדו משמעותית והשפיעו לרעה על המוכנות של החיל ללחימה.{{הערה|Murray, עמוד 84.}}
שורה 238:
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 101I-586-2225-16, Frankreich, Normandie, Fallschirmjäger auf Landstraße.jpg|275px|ממוזער|חיילי [[פאלשירמייגר]] ב[[צרפת]] עם ציוד וקסדות הייחודיים להם ([[1944]]).]]
{{ערך מורחב|ערכים=[[פאלשירמייגר]], [[דיוויזיית הרמן גרינג]]}}
אחד המאפיינים הייחודיים של הלופטוואפה (בניגוד לכוחות אוויר עצמאיים אחרים) הייתה ההחזקה בכוח צנחנים מתואם אשר נקרא [[פאלשירמייגר]]. כוח זה הוקם ב-[[1938]] והוצנח רק בין השנים 1940–1941. הפאלשירמייגר ידועים בעיקר בעקבות פעילותם בפשיטה על [[מצודת אבן אמאל]] נגד [[בלגיה במלחמת העולם הראשונה|הצבא הבלגי]] הנצור, [[הקרב על האג]] ו[[הקרב על כרתים]]. עם זאת, יותר מארבעת אלפים צנחנים נהרגו במהלך הקרב על כרתים. לאחר מכן, למרות שהמשיכו להתאמן בצניחה מבצעית, הפאלשירמייגר השתמשו בצניחה רק למבצעים בקנה מידה קטן יותר כמו [[פשיטת גראן סאסו]], בה שחררו את [[בניטו מוסוליני]], הדיקטטור המודח של איטליה, ממעצרו ב[[הרי האפנינים]]. הפאלשירמייגר שירתו כ[[חיל רגלים]] בכל מאורעות המלחמה.
 
במהלך [[1942]] כוח האדם העודף של הלופטוואפה נוצל ליצירת חטיבות חי"ר אשר שירתו בעיקר כיחידות עורפיות שפינו חיילים בקו החזית. החל מ-[[1943]] הלופטוואפה הכיל גם דיוויזיה משורינת ([[דיוויזיית הרמן גרינג]] או בשמה המלא 'דיוויזיית השריון-צנחנים הראשונה') אשר הורחבה ב-[[1944]] לכדי קורפוס משוריין. בנוסף, לאורך המלחמה הוקמו 21 דיוויזיות קרקעיות השייכות ללופטוואפה, רובן היו דיוויזיות רגלים קלות שפעלו לצד יחידות השדה של הוורמאכט אך תחת פיקוד הלופטוואפה.