ויקיפדיה

הפנתאון ברומא – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ תיקון שגיאות ניקיון לפי שגיאות ניקיון: אפשרויות קובץ שגויות (דיון)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
מ בוט החלפות: ,, {{ס:\1|
שורה 13:
|מפה={{מפת מיקום|מדינה=העיר העתיקה של רומא|שם=הפנתאון|אורך=12.4768|רוחב=41.8986|מפורט=כן|כותרת=לא|סוג=עיר|רוחב תצוגה=300}}
}}
'''הפנתאון''' (ב[[לטינית]]: Pantheum; בעברית נהוג השם היווני המקורי) הוא מבנה מתקופת [[רומא העתיקה]] הנמצא בעיר [[רומא]] שב[[איטליה]]. מקור השם "פנתאון" במילה היוונית Πάνθεον, שפירושה "[מקום סגידה ל]כל האלים".{{הערה|שם=John w.Stamper|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press,2005, p. 184}} השימוש בשם בהקשר זה רווח ב{{ה[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית}}]] שבה סגדו לכל האלים באופן קולקטיבי. מכאן שאוב ייעודו המשוער של המבנה, אם כי לא ידוע בדיוק לאיזו כת השתייך.{{הערה|שם= Brill’s New Pauly|, Hubert Cancik and, Helmuth Schneider, "The Pantheon in Rome", Brill’s New Pauly, Antiquity volumes, Brill Online 2015.
}}
 
שורה 31:
[[קובץ:מודל של שדה מרס.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|מודל של צפון [[שדה מרס]] מתקופתו של [[אוגוסטוס]], באדיבות מוזיאון [[ארה פקיס]] ברומא, ניתן לראות את הפנתאון ניצב בקו ישר מול [[מאוזוליאום אוגוסטוס]] ומימינו שעון השמש ומזבח הארה פקיס.]]
בחזיתו הקדמית של המבנה הנוכחי הקדשה:
{{ציטוטון|'''M•AGRIPPA•L•F•COS•TERTIVM•FECIT'''}} ופירושה: {{ציטוטון|[[מרקוס ויפסניוס אגריפה|מרקוס אגריפה]], בנו של לוקיוס, בנה זאת בכהונתו השלישית כ[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]]}} (כלומר בשנת 27 לפנ׳). הקדשה זו הביאה במשך שנים רבות לגיבוש ההנחה המוטעית שאגריפה היה זה שבנה את הפנתאון הנוכחי ולא הקיסר [[אדריאנוס]]. השערה זו הופרכה רק ב{{[[המאה ה-19|מאה ה-19}}]] כאשר נחקרו חותמות של לבנים מן המבנה. למעשה, ההקדשה התייחסה למבנה הקודם שעמד במקום הפנתאון של אדריאנוס ונבנה על ידי אגריפה בין השנים 29 ו-19 שנה לפנה"ס,{{הערה|שם=186 John w.Stamper|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 186}} כנראה סביב שנת 25 לפני הספירה, לאחר [[קרב אקטיום]], במסגרתו של תוכנית פיתוח אורבני נרחבת ל[[שדה מרס]].{{הערה|שם=Brill’s New Pauly}}
 
אגריפה בנה את הפנתאון כחלק ממכלול של שלושה מבנים ששימשו מוקד אזרחי ודתי בשדה מרס, כולם נבנו באוריינטציה על ציר צפון-דרום. הפנתאון היה הצפוני מביניהם, מדרום לו - הבזיליקה של [[נפטון]] ולבסוף [[מרחצאות אגריפה]] אשר נמשכו עד למתחם המכונה כיום [[לארגו די טורה ארגנטינה]] (Largo di Torre Argentina).{{הערה|שם=186 John w.Stamper}} הפנתאון של אגריפה פנה לעבר חלקו הצפוני של שדה מרס אשר פותח בחסות הקיסר [[אוגוסטוס]] בשנים אלו, לצד מבנים בעלי חשיבות סימבולית מהותית: [[מאוזוליאום אוגוסטוס]], ה[[ארה פקיס]] - המפאר את הדמויות המייסדות של רומא והשושלת היוליאנית ו[[שעון שמש|שעון השמש]] - [[אובליסק]] מ[[גרניט]] אדום אשר הובא מ[[און]] (Heliopolis) שב[[מצרים]]. ייתכן שהפנתאון והמאוזוליאום קושרו בקו מבט על ידי שדרה של עצים אשר ניטעו על ידי אגריפה ושימשו כפארק מלכותי.{{הערה|John w.Stamper, The Architecture of Roman Temples, Cambridge University Press, 2005, p. 128}}
שורה 66:
[[קובץ:Behles, Edmond (1841-1924) - n. 1088 - Pantheon (Roma).jpg|Behles, Edmond (1841-1924) - n. 1088 - Pantheon (Roma)|שמאל|ממוזער|250px|הפנתאון בטרם הסרת שני המגדלים התאומים שהוצבו על גג ה[[פרונאוס]] במאה -17.]]
 
ב{{[[המאה ה-7|מאה ה-7}}]] ביקש האפיפיור [[בוניפקיוס הרביעי]] מ[[פוקאס, קיסר האימפריה הביזאנטית]], להשתמש במבנה כ[[כנסייה]]. במרבית המקורות שבידינו, נטען שהתאריך להסבתו של המבנה הוא 609.{{הערה|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, 2002 (1976), p. 14}} אולם, מחקרו של סיבלה דה בלאו (1994 ,S. de Blaauw) בנושא מציע כי למעשה המבנה הוסב רשמית לכנסייה ב-13 במאי 613, לאחר מותו של האפיפיור. באמצע המאה ה-7 הפנתאון כונה "כנסיית מרים הקדושה של הקדושים המעונים" (Santa Maria ad Martyres) ובמחצית השנייה של המאה השמינית מאוזכר כ-Sanctae Maria Rotundae.{{הערה|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference , Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 145.}} העובדה כי המבנה המשיך להיות בשימוש על ידי הכנסייה בתקופת [[האימפריה הביזנטית]], הבטיחה את שרידותו. הכנסייה אומנם ביצעה שינויים בחלק מפרטי הבנייה המקוריים של הפנתאון אך החסות שפרשה עליו הבטיחה תחזוקה וטיפול מינימאליים אשר היו נחוצים לשמירתו עד אשר בוצע בו שימור ראוי יותר ב[[העת החדשה|עת המודרנית]].{{הערה|שם=William Macdonald14|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, 2002 (1976), p. 14}} חזקתו של [[אפיפיור|מוסד האפיפיורות]] על הפנתאון החלה עם הקדשת המבנה מחדש ל[[נצרות|דת הנוצרית]] והמשיכה אל תוך [[המאה ה-19]].{{הערה|שם=Tod A. Marder146|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference, Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 146.}}
 
בשנת 663, בעת ביקורו בעיר, הסיר [[קונסטנס השני, קיסר האימפריה הביזנטית]], את רעפי ה[[ברונזה]] המוזהבת שעל גג [[כיפה (מבנה)|כיפת]] ה[[רוטונדה]] ואלו נגנבו בדרכם ל[[קונסטנטינופול]], על ידי שודדי ים ערבים ב[[סיציליה]]. בינתיים הוסיפו לערוך במבנה שינויים ונפתח מעבר בין הנישה הדרומית והראשית (דמוית [[אפסיס]]) לנישה הסמוכה לה ממערב, דרך אחד העמודים, ללא מודעות לתפקידו ה[[הנדסת מבנים|הנדסי]] בנשיאת עומסים.{{הערה|שם=William Macdonald 18}}
 
ב{{[[המאה ה-8|מאה ה-8}}]] כוסתה הכיפה בלוחות [[עופרת]] ואלו חודשו בתכיפות עד ל{{ה[[העת החדשה המוקדמת|עת החדשה המוקדמת}}]]. בתקופת ה[[רנסאנס]], לוחות אלו קיבלו תשומת לב מיוחדת, כפי שיעידו הקדשות שניתן עדיין לאתר על גג כיפת המבנה, ביניהן של האפיפיור [[ניקולס החמישי]] (1447–1455).{{הערה|שם=William Macdonald 18}}
 
ב{{[[המאה ה-12|מאה ה-12}}]] נבנה על צירה המרכזי של חזית המבנה מגדל פעמונים{{הערה|על פי ויליאם מקדונלד (William Macdonald, 1976) מדובר בסוף המאה ה-13.}} והוחלף בתחילת [[המאה ה-17]] בזוג מגדלים, כנראה על ידי [[קרלו מדרנו]] (Carlo Maderno) ו-[[פרנצ'סקו בורומיני]] (Francesco Borromini), ולא על ידי [[ג'ובאני לורנצו ברניני| ברניני]] כפי ששוער בעבר.{{הערה|שם=Tod A. Marder146}}
 
בשנת 1591, יוחס ל[[ג'אקומו דלה פורטה]] (Giacomo della Porta) את התכנון לסגירת האוקולוס בזיגוג זכוכית, במטרה למנוע את כניסת מי הגשמים למבנה, אולם יותר מאוחר נתגלו השרטוטים לפרויקט הנזכר לעיל, שלא בוצע מעולם, בסטודיו של ברניני. האפיפיור [[אלכסנדר השביעי]], שאף לעטר את [[היקף|היקפו]] של ה[[אוקולוס]] בהקדשה ואת הפאנלים השקועים בסמלו (coat of arms), פרויקט שיוחס לביצועו של [[קרלו פונטנה]] (Carlo Fontana). חלק מהעיטורים הללו אכן בוצעו כפי שניתן להסיק מעדויות שנמצאו, בנוגע לתשלום על הסרתם בין השנים 1667–1669, ביוזמתו של האפיפיור [[אפיפיורים|קלמנס התשיעי]].{{הערה|שם=Tod A. Marder149|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference, Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 149.}}
שורה 82:
{{ציטוטון|מה שהברברים הגדולים לא הצליחו לעשות, ברבריני הקטן עשה}}.{{הערה|שם=William Macdonald19|William Macdonald, The Pantheon- Design, Meaning and Progeny, Harvard University Press, Cambridge, Massachusetts, London, England, 2002 (1976), p. 19.}}
 
על פי מקורות מן [[המאה ה-18]], האפיפיור [[אלכסנדר השביעי]], שהיה פטרונו של ברניני, ביקש ממנו בשלוש הזדמנויות שונות לשנות את פנים קירותיה העליונים של הרוטונדה. בכל פעם ברניני סרב, אמר שלכל היותר יצייר מחדש את עמודי ה[[פילסטר]] העליונים ותירץ את עמדתו בטענה שהחלפת חיפוי האבן תהיה יקרה מידי. הסיבה האמיתית לסירובו היה זיהויו של הקשר בין מקצב עמודי הפילסטר בחלקה העליון של הרוטונדה לבין מקצב עמודי התמך והנישות שבחלקה התחתון.{{הערה|שם=Tod147148|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference , Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 147-148}}
 
בסופו של דבר, עמדתו של ברניני נזנחה והאפיפיור [[אפיפיורים|בנדיקטוס השלושה עשרׁ]] (Benedict XIII) שכר את שירותיו של ה[[אדריכל]] [[פאולו פוזי]] (Paolo Posi) לעיצובה מחדש של עליית הגג ברוטונדה. עבודת התיקון הונחה בידיו של אנטוניו בלדני (Antonio Baldani), מומחה לעתיקות מטעם האפיפיורות, על רקע התחלת התפוררותו של חיפוי האבן שלה בשנת 1753.{{הערה|שם=hebrewRTL-Benedict|אם כי פאולו פוזי (Paolo Posi) נשכר על ידי [[אפיפיורים|בנדיקטוס השלושה עשרׁ]] (Benedict XIII), העבודה עצמה בוצעה תחת כהונתו של [[אפיפיורים|בנדיקטוס הארבע עשרׁ]] (Benedict XIV).}} בלדני היה משוכנע שעיטור חלקה העליון של הרוטונדה לא היה עתיק וייחס אותו לתקופה שבה הוסב הפנתאון לבית תפילה נוצרי במאה ה-7. הנחה זו הייתה מבוססת על קביעתו כי עיצובה של הרוטונדה לא היה על פי [[קומפוזיציה|קומפוזיציית]] ה[[סדר קלאסי|סדר הקלאסי]]. למעשה, הקומפוזיציה המקורית אכן הייתה קלאסית אולם לא תאמה את האופן שבו הוגדרה בתקופת ה[[רנסאנס]], שבה הוקפד על יישור אנכי של אלמנטים בחזית ולא הוכר בקומפוזציה בעלת מקצבים אופקיים. שינוי עליית הגג של הרוטונדה התרחש בשנת 1756 ולא ב-1747 כפי שמופיע במקורות ספרות רבים, על פי מחקרה של סוזנה פסקואלי (Susanna Pasquali).{{הערה|שם=Tod147148}}
שורה 88:
לאורך השנים, ביקורות ועלבונות רבים הוטחו כלפי שינוי זה, עד שבשנת 1932 אלברטו טרנציו (Alberto Terenzio), תחת חסותו של [[בניטו מוסוליני|מוסוליני]], שיחזר חלק קטן מעליית הגג כדי להראות כיצד הייתה מעוצבת במקור.{{הערה|שם=Tod A. Marder149}}
 
בשנת 1882–1883, שני [[מגדל פעמונים|מגדלי הפעמונים]] שבחזית הפרונאוס והמבנים שגבלו באחורי רוטונדה הוסרו. בשנת 1892, ה[[אדריכל]] ז'ורז'-פול שדאן (G. P. Chedanne) החל לחשוף לבנים עם חותמות על פי הן גובשה הקביעה שאדריאנוס היה הקיסר האחראי לגרסתו הנוכחית של הפנתאון. עם זאת, הוחל בשחזור כתובת הברונזה אשר ייחסה את בנייתו לאגריפה.{{הערה|שם=Tod A. Marder150|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference , Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 150}}
 
כיפת הפנתאון הייתה המרכיב הבולט במבנה אשר ליווה את דימוי הקבורה שיוחס לו, מאז הופצה האגדה על כך שהאפיפיור [[בוניפקיוס הרביעי]] הביא עצמות קדושים מה[[קטקומבות]] לקבורה מחדש בפנתאון.{{הערה|שם=Tod A. Marder149150|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference ,Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 149-150.}} על [[אסוציאציה]] זו נסמך הצייר [[רפאל (צייר)|רפאל]] כאשר ביקש להיקבר בפנתאון בשנת 1520. הוא נקבר תחת ה[[אדריכלות קלאסית - מונחים|אדיקולה השנייה]] משמאל לנישה הראשית שמול הכניסה לרוטונדה{{הערה|שם=William Macdonald 18}} ואמנים נוספים אחרים מתקופתו חיקו תקדים זה של קבורה. מסורת הקבורה בפנתאון הגיעה לשיאה עם קבורתו של [[ויטוריו אמנואלה השני]], מלכה הראשון של איטליה המאוחדת אשר נפטר בשנת 1878. קברו הוקם בנישה המערבית של הרוטונדה בשנת 1884, תחת הוראת בנו ויורשו, [[אומברטו הראשון, מלך איטליה|אומברטו הראשון]], אשר נטמן גם הוא בנישה המזרחית שממול, בין השנים 1904–1911.{{הערה|שם=Tod A. Marder149150}}
שורה 95:
בשנת 1929, במסגרת [[ההסכמים הלטרניים]] שבין [[בניטו מוסוליני]] ו[[הכס הקדוש]], הפנתאון הוכר כ[[בזיליקה|בזיליקת הפלאטין]] של [[בית סבויה|משפחת סבוי]], בכך חוזק דימויו ה[[שושלת]]י, אשר אפיין אותו עוד מימי הקיסר [[אוגוסטוס]]. בתקופה זו של שלטון מוסוליני, (1922–1943) ביקשו הוא ונציגיו להרוויח מן המוניטין העתיק של המבנה: ארמנדו ברסיני (Armando Brassini) הציע תכנון מחודש לפיאצה דלה רוטונדה, בהשראת סכמות תכנון מתקופתו של [[נפוליאון]] ותכנון מוקדם של הפיאצה ב-1882, לזכר המלך ויטוריו אמנואלה השני.
 
התכנון המחודש כלל פיאצה שקועה מוקפת בפסלים עתיקים ממוזיאוני רומא ובמרכזה פסל להנצחתו של מוסוליני. הפרויקט נעצר בזכות התערבותו של ה[[אדריכל]] וה[[היסטוריון]] גוסטבו ג'ובאנוני (Gustavo Giovannoni), אשר האמין בחשיבות שימורם של הרבדים ההיסטוריים השונים, ונסמך על מסמכי מדיניות [[שימור מבנים|שימור]] רשמיים אשר הדגישו את כיבוד מורשתם העשירה של המונומנטים ו[[גאוגרפיה עירונית ותכנון ערים - מונחים|מרקמי הבינוי]] המקומיים.{{הערה|Tod A. Marder, The Pantheon after antiquity, The Pantheon In Rome-contributions to the conference , Bern, November 9-12, 2006, Bern Studies in History and Philosophy of Science, 2009, p. 150-151}}
 
== אדריכלות ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הפנתאון_ברומא"