כריסטיאן השני, מלך דנמרק – הבדלי גרסאות

עם שובו של כריסטיאן לדנמרק ב-[[5 בספטמבר]] [[1521]] הוא היה בשיא עוצמתו ובהיותו בטוח בכוחו, הוא המשיך מיד ליישם את רוב הרפורמות מרחיקות הלכת. זמן קצר לאחר שובו, הוא פרסם את ספר החוקים שלו (Landelove). ספר חוקים זה התבסס ברובו על המודל ההולנדי והוא מעיד על מטרותיו המתקדמות של המלך. ננקטו אמצעים להבטחת הכשרה טובה יותר לכמורה הזוטר וההשפעה הפוליטית של הכמורה הבכירה הוגבלה. הוטלו איסורים חמורים כנגד "הנוהג הלא-נוצרי של מכירת איכרים כאילו הם היו בהמות". ה[[גילדה|גילדות]] הישנות המשיכו להתקיים, אך חוקי הכניסה אליהם נעשו מתונים יותר וזכויות היתר של הבורגני העשירים ביחס לסוחרים הזעירים, הוצאו מחוץ לחוק.

==נפילתו==

 

בסופו של דבר מרדה בו גם [[יוטלנד]], שהסירה ממנו את נאמנותה וב-[[20 בינואר]] [[1523]] הציעה את הכתר הדני לדודו של כריסטיאן, [[פרדריק הראשון, מלך דנמרק|פרדריק מהולשטיין]]. מצבו של כריסטיאן היה כה חמור, שהוא עלה על ספינה כדי לצאת לחיפוש אחר עזרה מעבר לים. ב-[[1 במאי]] הוא נחת בעיר ויר שב[[זיילנד]]. במהלך שנות גלותו ניהל כריסטיאן חיים צנועים בעיר ליר שבהולנד, בהמתינו לסיוע צבאי מגיסו הקיסר שלא שש לעזור לו. בינתיים נזכרו בו כמה דנים (בעיקר איכרים ופשוטי עם), כמתקן חברתי ושאפו להחזירו לשלטון. כריסטיאן מצא ניחומים בהתכתבות עם [[מרטין לותר]], ולזמן מה אף החזיק באמונה ה[[לותרניזם|לותרנית]]. כריסטיאן ואשתו חיו ב[[דוכסות בראבנט]], שבסמיכות לליר, שם מתה איזבלה בינואר 1523. לאחר מותה של איזבלה נלקחו מכריסטיאן ילדיו, כדי שלא יגודלו ככופרים.