תל חלף – הבדלי גרסאות

בשנת 1913 חזר אופנהיים זמנית לגרמניה. את הממצאים הוא השאיר במבנה אותו אכלסה המשלחת בעת החפירות. רובם אוחסנו בצורה מאובטחת. ביולי 1914 פרצה [[מלחמת העולם הראשונה]], שמנעה מאופנהיים לחזור לאתר להמשך חפירות. בשנת 1920 הוא מכר קבוצה של תבליטים מהתל ל{{ה[[המוזיאון הבריטי|מוזיאון הבריטי}}]].

ב-1926 הצטרפה גרמניה ל[[חבר הלאומים]]. הצטרפות זאת אפשרה לאזרחים גרמניים לחפור בשטח [[המנדט הצרפתי על סוריה]]. בשנת 1927 הוא חזר לתל לקראת פתיחת עונת חפירות חדשה. הוא גילה שחלק מהממצאים נפגעו ב[[ירי ארטילרי]] שהתקיים בין הצבא העות'מאני ו[[הצבא הצרפתי]] בימי המלחמה האחרונים. בנוסף, נגרם שוב נזק על ידי המקומיים לחלק מהאבנים. בעת החפירה המקורית דאג אופנהיים ליצור יציקות גבס של הממצאים. על פי היציקות הוא יכול היה לתקן את רוב הנזקים שנגרמו לפסלים ולתבליטי האורתוסטטים.{{הערה|גוש אבן גדול המוצמד לקירות בצדי פתח ארמון או מקדש. כולל פעמים רבות תבליט חיה.}} הוא ניהל משא ומתן עם השלטונות הצרפתיים לגבי הממצאים שנמצאו במשלחת הקודמת והצליח לקבל שני שליששלישים מהממצאים. את הממצאים העביר לברלין ואת היתרה העביר ל[[חלב (עיר)|חלב]], שם הקים מוזיאון שהיה הבסיס ל{{ה[[המוזיאון הלאומי של חלב|מוזיאון הלאומי של חלב}}]]. החפירות התחדשו בשנת 1929 וגם הממצאים מהחפירות החדשות חולקו בין אופנהיים והשלטונות הצרפתיים.

בשנת 1200 לערך נפלה [[האימפריה החתית]] בעקבות פלישת [[גויי הים]]. ב{{[[המאה ה-11 לפנה"ס|מאה ה-11 לפנה"ס}}]], הגיעו שבטים [[ארם|ארמיים]] שמקורם ממערב לפרת והתיישבו במסופוטמיה העליונה ובצפון-סוריה, כשהם ממלאים את הוואקום שנוצר בעקבות נפילת האימפריה החתית. במקביל, מלך אשור [[תגלת פלאסר הראשון]], שמלך בין השנים 1115–1076 לפנה"ס בתקופת הממלכה התיכונה, הגן על ממלכתו כנגד עלייתם של שבטים אלה, בעיקר באזור נהר ה[[פרת]]. בנו [[אשור-בל-כלה]] {{אנ|Ashur-bel-kala}}, שמלך בין השנים 1074–1056 לפנה"ס, נאלץ כבר להיאבק בעלייתם של השבטים הארמיים לארוך החבור העליון. במאה ה-10 לפנה"ס, ייסדו מספר שבטים ארמיים ממלכות קטנות בשטח שלפני כן היה בשליטת אשור. אחת הממלכות הייתה בית בח'ינאי (Bit Bahiani), שהתיישבה באזור מוצא החבור. השליטים הקדומים ביותר בממלכה זאת ששמם ידוע היו ח'דיאנו (Hadianu) ובנו כפרא. ח'דיאנו ידוע רק מטקסט כתוב, וסביר שהוא היה רק שליט של שבט נווד, ובנו כפרא היה זה שייסד את העיר על התל. בכתובת של כפרא הוא טוען שעשה מעשה שאף אחד מאבותיו לא עשה, כנראה בניית העיר והארמון. בכתובות שלו נקראה העיר שהקים בשם פלה (Palê). השם בית בח'ינאי עדיין לא מופיע בתקופה זאת במקורות הכתובים, ומכאן שהמלך בח'יאנו (Bachianu) המופיע בכתובים היה שליט לאחרי כפרא, לא יורש ישיר, שייסד שושלת חדשה בשם בית בח'ינאי (Bit Bahiani) ושם בירתו היה גוזאנה.{{הערה|[http://www.academia.edu/7615262/Novak_ANESSup42_Guzana Beteen the musku and the aramaens the early history of Guzana/Tel Halaf], עמ' 298-297}}

בחפירות בתל נמצאו תעודות הכתובות ב[[כתב יתדות]] ב[[אשורית]], [[בבלית|בבלית חדשה]], וכמות קטנה ב[[ארמית]]. נמצאו 100 תעודות המתוארכות ל{{[[המאה ה-8 לפנה"ס|מאה ה-8 לפנה"ס}}]] שמקורן בארכיון של המושל ([[פחה]]) מנכ(מת), אשר פעל בתקופתו של המלך האשורי [[אדד-ניררי השלישי]]. מתעודות אלה ניתן ללמוד על חיי היום-יום, על תפקיד המושל ועל ארגון המקום, כגון הטיפול באורוות (העיר סיפקה סוסים, פרדות ואתונות לשלטונות אשור), הגנים, אספקת מזון ועוד. נשי הפקידים האשורים חיו במשותף בבית הנשים. על פי התעודות ניתן ללמוד שהארמים שנשלטו על ידי האשורים, היו בעיקר פועלים חקלאיים, בעלי מלאכה ועבדים. האשורים הטילו מס כבד על האוכלוסייה המקומית. על פי התעודות ניתן ללמוד גם על הצבא האשורי. אנשי קשר מיוחדים היו מעבירים את פקודות המלך לכל קצווי האימפריה כשהקשרים היו מתחלפים בתחנות שונות. דרכי המלך נשמרו על ידי גדודי צבא שחנו לאורך הדרך. היחידה הצבאים הקטנה ביותר הייתה בת 10 אנשים ומפקדה נקרא רב העשרה. במסמכים מופיעה רשימת הציוד העשירה של יחידה זאת, שכללה גם מרכבה ו-4 סוסים. בנוסף, נמצאו תעודות מאוחרות יותר שתוארכו ל[[המאה ה-7 לפנה"ס|מאות ה-7]] ו[[המאה ה-6 לפנה"ס|ה-6 לפנה"ס]]. התעודות עוסקות במסחר, מימון הלוואות, ועניינים משפטיים. נמצאו מספר כתובות מסוחרים ששמם אלמנני ואדד-מִִִלכ-ִּּּאילַאי שפירוש שמו הוא "אדד המלך (הוא) אלוהי".{{הערה|[[אברהם מלמט]], '''התעודות מתל חלאף (גוזן)''', ידיעות [[החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה]], ג/ד ,תש"י ( 1950) עמ' 102-99}}

[[קובץ:Agatha.jpg|250px|ממוזער|שמאל|הסופרת [[אגאתה כריסטי]] ובעלה הארכאולוג [[מקס מלוואן]] בשנות ה-30 של המאה ה-20 בתל חלף ]]