ויקיפדיה

יהדות קונסרבטיבית – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 112:
ב-1953 אשרר הוועד, באמצעות תקנה, סעיף כתובה כפתרון לעגינות, שחייב בעלים למסור גט לנשותיהם אם יתבקשו. המהלך היה פרי יוזמתו של ליברמן. הוא ניהל מגעים חשאיים עם הרב האורתודוקסי [[הגרי"ד|יוסף דב סולובייצ'יק]] בכוונה להקים בית-דין מאוחד שינהל ענייני מעמד אישי, אך התוכנית לא התממשה. בינתיים התחזקה מאוד המגמה הבדלנית בקרב התנועה האחרת, עם התבססותם של המהגרים ניצולי השואה מאירופה, שהגיעו מסביבה אדוקה ומחמירה יחסית. ב-1 במרץ 1956 הטילו אחד-עשר ראשי ישיבות חרדים, בראשות הרב [[אהרן קוטלר]], איסור גורף על כל שיתוף פעולה עם גורמים מזרמים אחרים – הרבנים [[אליעזר סילבר]] וסולובייצ'יק סירבו לחתום מתוך השיקול שעדיין היו גורמים בתוך ועל סף התנועה הקונסרבטיבית שאפשר היה להשפיע עליהם. על רקע האיסור דחתה מועצת הרבנים את ההצעה להקים בית-דין משותף.{{הערה|[http://www.joshyuter.com/wp-content/uploads/2011/08/Saul-Lieberman-and-the-Orthodox-41.pdf Saul Lieberman and the Orthodox].}}{{הערה|Jeffrey S. Gurock, '''American Jewish Orthodoxy in Historical Perspective''', KTAV Publishing House, 1996. עמ' 56-57.}} הרב [[משה פיינשטיין]], פוסקה המרכזי של האורתודוקסיה האמריקנית בדורו, קבע חד-משמעית בשורת תשובות כי ללא קשר להתנהלותם האישית, רבנים קונסרבטיבים הוחזקו לכופרים שאינם נאמנים על דבר מעצם השתייכותם. עוד ב-1950 כתב: {{ציטוטון|כל מי ששם הבזוי קאנסערוואטיוו עליו הוא בחזקת מופקר להרבה איסורין ולכפירה בהרבה עיקרים}}.{{הערה|ראו למשל: Donniel Hartman, The Boundaries of Judaism, A&C Black, 2007. עמ' 155. ראו את הפסק באגרות משה, יורה דעה, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=917&st=&pgnum=317&hilite= סימן קס].}}
 
בשנות ה-50 נעשו שני סממנים למבדילים בין בתי-הכנסת של התנועות: האורתודוקסים החלו לאכוף בהדרגה את הדרישה ל[[מחיצהעזרת נשים (הלכהבית כנסת)|מחיצה]] בין הנשים לגברים על כל אלה שהשתייכו אליהם. עד אותה עת, בתי-תפילה רבים שהשתייכו לאיחוד האורתודוקסי קיימו ישיבה מופרדת ללא חציצה או במעורב לגמרי. שאלת סדרי הישיבה התבטאה בקרבות משפטיים רבים על כספי ירושה. בכמה מקרים השתכנעו הערכאות להעביר עזבונות, שמותיריהם התנו זאת בכך שהסדרים במקום יוותרו "מסורתיים", כשהוכח להם שגם ההפרדה ללא מחיצה שנהגה קודם הייתה בלתי-הלכתית. גזרי דין אלה דחפו קהילות רבות להכריע להצטרף רשמית לקונסרבטיבים. כמו כן, ב-1954 ביטלה הסתדרות הרבנים האורתודוקסים את החלטתה מ-1948 לאפשר שימוש בהגברת קול חשמלית בשבת, בעוד שכנסת הרבנים הוסיפה להשתמש במיקרופונים. המתח הגובר הביא במהלך העשור לכך שנמנע מהקונסרבטיבים להשתמש במקוואות יריביהם, כפי שהיה בעבר, והתופעה של רבנים בוגרי זרם אחד שכיהנו בקהילות מהשני הלכה ונעלמה. אחת הפרשות הידועות ביותר שנקשרה בקרע המתעצם הייתה התפטרותו ב-58' מכנסת הרבנים של הרב אליעזר הילל קאוואר מ[[דנוור]], מי שהיה ממייסדי "בתי-הכנסת המאוחדים", במחאה על התנהלות הזרם והניסיון למחוק את המילה "אורתודוקסי" משם קהילתו ולמנות לו רב-משנה ליברלי מדי לטעמו. עדתו 'בית המדרש הגדול - בית יוסף' הלכה בעקבותיו, פרשה מהגוף ולבסוף הצטרפה לזרם הנגדי {{הערה|כהן, עמ' 158.}} (תוך שהיא ממשיכה לקיים ישיבה מעורבת; אפילו ב-1997, עדיין היו באיחוד האורתודוקסי שבע קהילות ללא מחיצה). הקונסרבטיבים החלו לפתח שירותי דת משלהם, כדי להינתק מהתלות ב[[סופר סת"ם|סופרי סת"ם]], [[מוהל]]ים ושאר כלי קודש מהתנועה האחרת. הפירוד הממסדי מגבוה לא ירד במלואו אל הזירה הקהילתית; נותרו אישים ומוסדות שהיו תלויים בתווך, ועד היום משמש הכינוי "קונסרבדוקסי" (Conservadox) עבור שכאלו.{{הערה|Dana Evan Kaplan, '''Contemporary American Judaism: Transformation and Renewal''', Columbia University Press, 2013. עמ' 24–25. להלן: '''קפלן'''; לגבי הכרעות בתי-המשפט: '''אגוס''', עמ' 7-8.}}
 
במקביל גברה המגמה הקונסרבטיבית לפסיקה ולתיקון תקנות מרחיקי לכת במגוון נושאים: הסיסמה "מסורת ושינוי" (Tradition and Change), כשמו של ספר רב-תפוצה מאת הרב מרדכי וקסמן על דרכה של התנועה שיצא ב-1957 והתקבע במהרה כמדריך אידאולוגי, הייתה לקריאתה של כנסת הרבנים.{{הערה|שם=נאד|נאדל, עמ' 9-11.}} בשנים האלה פנתה התנועה גם חד-משמעית אל מורשתו של זכריה פרנקל כאמצעי לבסס את עצמה, ובספרות רשמית הודגש הרצף עם האידאולוגיה של אסכולת ברסלאו. ב"מסורת ושינוי" תיאר וקסמן את האפיזודות בעלות הקשר המועט מאז אמצע המאה ה-19 כתנועה אחת שהייתה בעלת השקפה מגובשת ונבדלת מאז ומתמיד. הופחתה החשיבות היתרה שייחס שכטר בעבר לרעיון של 'כלל ישראל' ושמנעה כל פעולה או התגבשות עצמאית.{{הערה|שם=כהן}}{{הערה|שם=סרנה|על נרטיב הרצף בין ברסלאו לקונסרבטיביות האמריקנית, ראו למשל: ד"ר יהונתן ד. סרנה, {{יוטיוב|0kVZhYQqQQk||זמן=2820|שם= היהדות האורתודוקסית והיהדות הקונסרבטיבית: כיצד ומתי התחוללה התפצלות לשתי תנועות?}}, יום עיון במכון ואן ליר, 29 בדצמבר 2009.}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יהדות_קונסרבטיבית"