2K12 קוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגית: ניטור תמונות
←‏עימותי המערכת מול חיל האוויר הישראלי: עריכה, דרישת מקור, הטילים היו לפני 73 בסוריה (+מקורות)
שורה 28:
 
== עימותי המערכת מול חיל האוויר הישראלי ==
בשנת [[1972]] הצטיידה [[מצרים]] במערכת ובשנת [[1973]] רכשה גם [[סוריה]] את המערכת. {{דרוש מקור}} לטענת מוטי הוד, SA-6 נכנס לזירה המקומית בסוף מלחמת ההתשה, במבצע [[שיער 265]]. בעוד היה מענה טוב לSA-2 ומענה חלקי לSA-3, לSA-6 לא היה מענה באותו זמן. ב-1971, כאשר נודע שהמערכת שולבה בצבאות מצרים וסוריה, הייתה דרישה להשיג מודיעין על המערכת. בקיץ 1972 התקיימה גיחת צילום של זוג פנטומים עם הטייסים [[אביאם סלע]] ואמנון ארד (פקטורי) שבה הושגו צילומים טובים של הטילים מכיוונים שונים.{{הערה|"השמיים אינם הגבול", אליעזר (צ'יטה) כהן וצבי לביא, עמודים 427-430}}{{הערה|{{וואלה!|אמיר בוחבוט|היום שבו חיזבאללה ישגר טיל שיפיל מטוס קרב של חיל האוויר|2948516|31 במרץ 2016|}}}}
בשנת [[1972]] הצטיידה [[מצרים]] במערכת ובשנת [[1973]] רכשה גם [[סוריה]] את המערכת.
השימוש הידוע ביותר במערכת היה ב[[מלחמת יום הכיפורים]] באוקטובר [[1973]]. במלחמה זו היו ברשות מצרים 15 סוללות וברשות סוריה 10 סוללות.
המערכת השתלבה במערך נ"מ מגוון וצפוף מאוד (הכולל [[טיל קרקע-אוויר|טק"א]] ו[[תותח נגד מטוסים|תותחי נ"מ]]) של הצבא המצרי מצידה המערבי של [[תעלת סואץ|התעלה]] ומעל אזור התילים הסוריים ואגן דמשק. יחד עם שאר אמצעי הנ"מ התקבל מערך הגנה אווירית בעל מעטפת יירוט רחבה (אשר כונתה גם באזור התעלה "מסך האש"). במהלך המלחמה ובעיקר בראשיתה הופלו עשרות מטוסים [[ישראל]]ים על ידי טילי ה- SA-6.
 
הצלחת המערכת בירוט מטוסים ישראלים נבעה מהיותה יעילה יותר כנגד מטרות נמוכות ומתמרנות, בשל ניידותה שאיפשרה [[מארב טק"א|שיגורים מאתרים חדשים]] שהפתיעו את טייסי חיל האוויר, מאחר ששידוריה לא היו מוכרים ולא ניתנה התרעה לעקיבה ושיגור הטילים על ידי [[קולט אזהרות מכ"ם|קולטי אזהרות המכ"ם]] של מטוסי [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]]. ההתמודדות הקשה מול המערכת הביאה להגבלה ניכרת בחופש הפעולה של חיל האוויר שלא אפיינה אותו בעבר, בעיקר במשימות של סיוע לכוחות הקרקע שהיו למשימות דחופות במלחמה זו. הניסיון היחיד לתקוף את המערכת בוצע במבצע [[דוגמן 5]] שבו הופלו שישה מטוסי [[F-4 פנטום|פנטום]] מבלי שהושמדה אפילו סוללת טילי SA-6 אחת שכן כולן דילגו מערבה. חשוב לציין כי מטוסי חיל האוויר הישראלי הופלו במלחמה בעיקר באמצעות תותחי נ"מ, נכון שהיו אלו הטילים (וביניהן ה-SA-6) שאילצו את המטוסים להנמיך טוס לכיוון סוללות התותחים אך הם עצמם פגעו בפחות במטוסים.
הצלחת המערכת בירוט מטוסים ישראלים נבעה מכמה סיבות:
*היותה יעילה יותר כנגד מטרות נמוכות ומתמרנות
*ניידותה שאיפשרה [[מארב טק"א|שיגורים מאתרים חדשים]] שהפתיעו את טייסי חיל האוויר והקשו על קבלת מודיעין עדכני על סכנות נ"מ
*שידוריה לא היו מוכרים ולא ניתנה התרעה לעקיבה ושיגור הטילים על ידי [[קולט אזהרות מכ"ם|קולטי אזהרות המכ"ם]] של מטוסי [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]].
 
הצלחת המערכת בירוט מטוסים ישראלים נבעה מהיותה יעילה יותר כנגד מטרות נמוכות ומתמרנות, בשל ניידותה שאיפשרה [[מארב טק"א|שיגורים מאתרים חדשים]] שהפתיעו את טייסי חיל האוויר, מאחר ששידוריה לא היו מוכרים ולא ניתנה התרעה לעקיבה ושיגור הטילים על ידי [[קולט אזהרות מכ"ם|קולטי אזהרות המכ"ם]] של מטוסי [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]]. ההתמודדות הקשה מול המערכת הביאה להגבלה ניכרת בחופש הפעולה של חיל האוויר שלא אפיינה אותו בעבר, בעיקר במשימות של סיוע לכוחות הקרקע שהיו למשימות דחופות במלחמה זו. הניסיון היחיד לתקוף את המערכת בוצע במבצע [[דוגמן 5]] שבו הופלו שישה מטוסי [[F-4 פנטום|פנטום]] מבלי שהושמדה אפילו סוללת טילי SA-6 אחת שכן כולן דילגו מערבה. חשוב לציין כי מטוסי חיל האוויר הישראלי הופלו במלחמה בעיקר באמצעות תותחי נ"מ, נכון שהיו אלו הטילים (וביניהן ה-SA-6) שאילצו את המטוסים להנמיך טוס לכיוון סוללות התותחים אך הם עצמם פגעו בפחות במטוסים.
 
בעקבות האבידות הכבדות במלחמת יום הכיפורים כונתה המערכת "שלוש אצבעות המוות" (Three Fingers of Death), בתור התייחסות להופעתם של רכבי השיגור.