היסטוריה של אירופה – הבדלי גרסאות

במאה ה-11, החלה האוכלוסייה צפונית ל[[הרי האלפים]] להתיישב בקרקעות חדשות, לברא יערות ולייבש ביצות. תהליך זה מוכר כיום בשם "הניקיון הגדול". תנופת ההתיישבות המערב אירופית התאפיינה גם בפלישות רבות למזרח היבשת לשם כיבוש שטחים וניצור עמים [[פוליתאיזם|פוליתאיסטים]].

 

בתקופה זו נוצרו זרמים [[פילוסופיה|פילוסופיים]] חדשים. ה[[אדריכלות גותית|אדריכלות הגותית]] החליפה את ה[[אדריכלות רומנסקית|אדריכלות הרומנסקית]] הכבדה. כמו כן, פרחו בתקופה זו ממלכות רבות במערבה של היבשת ובמזרחה וערי המדינה האיטלקיות הגיעו לשיא כוחן. גילוין מחדש של עבודותיו של [[אריסטו]] ופילוסופים יוונים עתיקים נוספים, הובילו את [[תומאס אקווינס]] ואינטלקטואלים אחרים לפתח את פילוסופיית ה[[סכולסטיקה]].

 

[[פילוג הכנסייה הנוצרית]] בין הכנסיות הנוצריות המזרחיות למערביות הוצת בשנת [[1054]] בידי האפיפיור [[לאו התשיעי]], שעמד על דעתו לקבל את הסמכות על שלוש מחמש הערים שהרכיבו את ה[[פנטארכיה]] בעולם העתיק, [[אנטיוכיה]], [[ירושלים]] ו[[אלכסנדריה]]. מאז אמצע המאה ה-8, הצטמקו גבולותיה של הקיסרות הביזנטית נוכח התפשטותם של המוסלמים. אנטיוכיה שנלקחה בכוח הזרוע חזרה לחיקה של הקיסרות בשנת [[1045]]. עליית כוחם של יורשי הקיסרות הרומית במערבה של אירופה, הביאה לתביעה על הזכויות והחובות של שני המושבים שאבדו, באפריקה (אלכסנדריה) ובאסיה (ירושלים).

 

[[מסעות הצלב]] הם סדרה של מסעות מלחמה שהתנהלו בהנהגתה ובתמיכתה של הכנסייה הקתולית, כמעט כל הממלכות הקתוליות השתתפו במסעי הצלב, אך מרבית המשתתפים באו מצרפת ומהקיסרות הרומית הקדושה. מסעות הצלב הראשונים כוונו להחזרת השליטה הנוצרית על [[ארץ הקודש]] והתנהלו לאורך תקופה של כמעט 200 שנה, בין השנים 1095–1291. בסדרה של [[מסעי הצלב הצפוניים]] ביססו הפאודלים המערב אירופיים מספר ישויות מדיניות בצפון מזרחה של היבשת ואילו בדרום מערבה יצאו מספר מסעי צלב נגד הכיבוש המורי בחצי האי האיברי. מסעי הצלב נמשכו עד המאה ה-16 וכוונו גם נגד ה[[הוסיטים]], פולשים מונגולים וטורקים. לפעמים נוצלו מסעי הצלב לשם ישוב מחלוקת פנימית כמו שקרה בעת [[מסע הצלב האלביגנזי]].