פזמון ליקינתון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת קישורים עודפים, {{תמונה להחלפה}}, קו מפריד בטווח מספרים |
מ ז |
||
שורה 67:
נושא השיר – פרח המבקש לפרוח בארץ חדשה – נסמך כאמור על חוויית החיים של המשוררת. אך בנוסף, תיאור הגינה ובה היקינתון נטוע ככל הנראה ב[[חיים אישיים|התנסותה היומיומית]] של המשוררת בתקופת חיבורו של השיר. יותר מחצי מאה לאחר פרסום השיר סיפרו תאנה פייבל ואריה אוריאל – הם אריה ותאנה מקומה ב' בספרה של גולדברג "[[ידידי מרחוב ארנון|ידידַי מרחוב ארנון]]", שכילדים, בסוף שנות ה-30, התגוררו בקומה שמעל המשוררת ברחוב ארנון 15 והיו מיודדים עִמהּ{{הערה|1="אני גרה בקומה א', ובקומה ב' גרים אריה ואחותו תאנה. אריה הוא בן תשע ועולה לכתה ד', ותאנה גדולה ממנו שנתַים." (לאה גולדברג, '''[[ידידי מרחוב ארנון|ידידַי מרחוב ארנון: (ארבעה ספורים)]]'''; ציֵּר: [[רנצו לואיזדה]], מרחביה: ספרית פועלים ('אנקורים'), 1943, עמ' 12). על אריה כתבה שם כי "אריה הוא אחד מטובי ידידַי" ('''שם''', שם). אריה אוריאל סיפר לימים: "הייתי הידיד הטוב ביותר שלה. היום מותר לומר שהייתי כמין רכילאי, זה המספר לה על כל הסיפורים וההתרחשויות שאירעו ברחוב שלנו. [...] זו אמנם הייתה שכונה קטנה, אך יחד עם זאת הרחוב היה קטן וצפוף מאוד. היינו כמו משפחה, כולם ידעו האחד על האחר [...] נהגתי לספר לה על מה שמתרחש ברחוב, והיא קראה לי מדי פעם לבוא אליה. אנחנו גרנו מעליה ואהבתי לרדת לביתה מכיוון שצילה, אמה, הייתה אופה עוגיות נהדרות ומכבדת אותי בהן, בתוספת כוס תה. [...] היא אהבה אותי מאוד, היו לנו יחסים נפלאים, הרגשתי מאוד קרוב אליה." (אייל רובינשטיין, מאור זכריה, "הילד בן 60" {{!}} 'איך "שיר היקינטון" נולד', '''זמן תל-אביב''', 30 ביולי 2004 (להלן: רובינשטיין וזכריה, הילד בן 60), עמ' 50). ותאנה פייבל סיפרה: "בשבילי לאה גולדברג היא, קודם כל, דודה נחמדה וטובה, פתוחה ומבינה. הייתי נכנסת אליה הרבה. פשוט מצלצלת בפעמון ונכנסת. והיא תמיד היתה קשובה, לא דיברה הרבה, אבל ידעה להקשיב נהדר. היא לא הטיפה מוסר, אבל לפעמים יעצה עצות טובות. היא גם היתה נכנסת אלינו ואהבה לשמוע אותי מנגנת בפסנתר." (עמית לוינסון, בתים בתל-אביב משוררים וסופרים {{!}} "לאה גולדברג – רחוב ארנון", '''[[פסיפס (כתב עת)|פסיפס]]''' 34 (חורף תשנ"ז) (להלן: לוינסון, בתים בתל-אביב), עמ' 45). משפחתם ה[[ציונות רוויזיוניסטית|רוויזיוניסטית]], שבמקור התגוררה ב[[ברלין]], עזבה את [[גרמניה הנאצית|גרמניה]] כבר ב-[[1933]] עם [[עליית הנאצים לשלטון]] (רובינשטיין וזכריה, הילד בן 60; עוד על משפחת פייבל ראו: [http://lehi.org.il/?p=2275 פסח והילדגרד פייבל (אוריאל)] באתר העמותה להנצחת מורשת [[לח"י|לוחמי חירות ישראל (לח"י)]] וחלליהם).}} – על היקינתון שראתה המשוררת בגינה שמול דירתה האחורית. הילדה שבָּגרה, תאנה פייבל, סיפרה ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] כי "בצד של החצר שלנו, לאורך שביל הכניסה, היא ראתה את היקינתון, שעליו כתבה את השיר".{{הערה|לוינסון, בתים בתל-אביב (תשנ"ז), עמ' 45. פייבל הוסיפה להתגורר באותו בניין עצמו עד אחרית ימיה<!-- עד 2004 לפחות -->.}}
שנים לאחר מכן סיפר אחיה הצעיר, אריה אוריאל, כי סבו וסבתו גרו בקומת הקרקע באותו בניין, מול דירתן של לאה גולדברג ואִמהּ. בין גינותיהן של שתי הדירות הייתה חלקת חצר, שבהיותו בכיתה א' טיפח בה [[ערוגה]] קטנה. בגינה הקטנה, מתחת למעקה מרפסת הדירה של סבו וסבתו, שתל בין היתר יקינתון בעל פרחים לבנים שמצא יום אחד בעציץ ברחוב. צמח פורח זה היה המרכיב הבולט באותה גינה קטנה, שאליה השקיפו חלונות דירתה של גולדברג. במאמר שפרסם ב-[[2014]] הציע אוריאל כי "כשהמשוררת השקיפה מחלונה – ראתה את הגינה ["בְּגַנֵּנוּ הַקָּטֹן"] ואת הפרח היפה. [...] וכך בעָמדהּ ליד חלונה, כתבה את השיר".{{הערה|אריה אוריאל, [http://digitaler.co.il/Magazines/yakinton/yakinton268/index.html#4 לילה לילה מסתכלת הלבנה], '''[[MB יקינתון]]''', 268 (תשרי תשע"ה, ספטמבר 2014), 4–5.}} בהזדמנות אחרת, בראיון שנערך עמו ב-[[2004]], סיפר: "לאה הבחינה בכך שאני שותל את היקינטון בגינתה
עלילת השיר מבוססת גם מבחינה בוטנית. צבעו הלבן של הפרח שבשיר מעיד על כך שמדובר ביקינתון [[תרבות צמחי בר|תרבותי]] (המין המקורי, [[יקינתון מזרחי]], צבעו תכול עד כחול עז).{{הערה|[[אמוץ דפני]], [http://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=338 יקינתון מזרחי]: אגדה ופולקלור, במגדיר המקוון [[צמח השדה]].}} כמו כן, רצונה של הלבנה לסייע לפרח שיפרח אמנם מוצדק, שכן היקינתון התרבותי, שתורבת ב[[אקלים ממוזג|אקלים האירופי]] הקר יותר, אינו מותאם ל[[אקלים ארץ ישראל|אקלים בארץ ישראל]], ועל כן [[פרח|פריחתו]] בארץ דלה ואף יש שהוא אינו פורח כלל.{{הערה|יאיר אלבר, "יקינתון מזרחי", בתוך: [[עזריה אלון]] (עורך), '''החי והצומח של ארץ ישראל: אנציקלופדיה שימושית מאויירת''', כרך 12: '''צמחים ובעלי חיים במשק האדם'''; עורך: [[יצחק ארנון]], תל אביב: [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור]], 1988, עמ' 191 ({{כותר|9218597|193.4563.6}}).}}
שורה 77:
[[הוראות ביצוע מוזיקליות|הוראות הביצוע]] קובעות ביצוע "מהיר ועליז". הלחן תואם את מבנה השיר: לכל בית מלודיה זהה, המורכבת מחמישה פסוקים מוזיקליים, בהתאם לטורי השיר (3–3–2–2–3 [[תיבה (מוזיקה)|תיבות]]). אין ביניהם [[הפסק (מוזיקה)|הפסק]]ות {{אנ|Rest (music)}} (בחלק מה[[עיבוד מוזיקלי|עיבודים]] מוארך משך הצליל האחרון בשני הפסוקים הראשונים), אך הפסוק הרביעי מסתיים ב[[ריטנוטו|ריטֶנוּטוֹ]] (האטה בקצב) ב[[פרמטה]] לקראת הפסוק המסכם, והבית כולו מסתיים בפרמטה נוספת.
מבחינה [[סגנון מוזיקלי|סגנונית]], ניתן לסווג את הלחן כמרכז-אירופי, כמרבית המוזיקה שחוברה באותה תקופה ביישוב.{{הערה|שם=הירשפלד, רישומו, הארץ, 1999-10-15}} הלחן עדין באופיו, קליט ונוח לזכירה, כיאה לשיר ילדים (גם העובדה שהוא זהה בכל הבתים עושה את השיר קל ונוח
לדבריו, המלודיה שנועדה לטור הראשון (בבית א': "לילה לילה מסתכלת הלבנה") היא "סגורה ושלווה לחלוטין; היא נפתחת ונסגרת ב[[טוניקה|צליל היסודי של הסולם]] וקובעת אותו היטב בתודעה":{{הערה|המובאות מהמלודיה המופיעות להלן תואמות למקור – לפרסומו הראשון של השיר בדפוס, ב"דבר לילדים" (ראו [http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/PersonalWebs/LeahGoldberg/lea-for-children/songs-for-children/Pages/default.aspx תצלום הדף] באתר [[הספרייה הלאומית]]); יש שהתווים שונים מאלה המוכרים מעיבודים מאוחרים יותר.}} <score vorbis="1">\relative c' {\time 4/8 \key f \major f8 a c a g f d f g g16 a f4}</score>
| |||