אנטוניו רמליו איאנש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בקרת זהויות |
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
||
שורה 8:
נשוי מאז [[1970]], למריה מנואלה (לבית דוארטה נטו) ואב לשני בנים.
כשפרצה [[מהפכת הציפורנים]] הפורטוגזית ב-[[1974]], כנגד הדיקטטורה של [[מרסלו קייטנו]], יורשו של [[אנטוניו דה אוליביירה סלזר]], היה רמליו איאנש ב[[אנגולה]], כחלק מהצבא הקולוניאלי שם. הוא חזר ל[[ליסבון]], השתתף במהפכה ובעקבות הצלחתה מונה על ידי ראשי הכת הצבאית לנשיא ה-RTP (הטלוויזיה הציבורית הפורטוגזית), בלי לפרוש מהצבא ומהכת השלטת.
== ניסיון ההפיכה הקומוניסטי והבחירה לנשיאות ==
הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בפורטוגל נערכו באפריל 1975, לאסיפה שתכונן את חוקתה החדשה של המדינה. המפלגה הקומוניסטית הפורטוגלית (PCP) קיבלה בהן כ-13% בלבד מהקולות. בנובמבר [[1975]], כשנה וחצי לאחר "מהפכת הציפורנים" וכחצי שנה לאחר הבחירות הדמוקרטיות הראשונות הללו, ניסה הפלג הקומוניסטי של הכת הצבאית, להשתלט על המדינה ולעצור את תהליך הדמוקרטיזציה. רמליו איאנש עמד בראש הפלג הפרו דמוקרטי של הכת הצבאית, שהיה יותר סוציאל-דמוקרטי באופיו. הוא ניצח בעימות כנגד הקומוניסטים וקיבע בכך את הכיוון הדמוקרטי והפרו מערבי של פורטוגל, לעשורים שלאחר מכן.
ביוני [[1976]], כחצי שנה לאחר דיכוי ניסיון ההפיכה הקומוניסטי נערכו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות לנשיאות פורטוגל, על פי חוקתה החדשה. בבחירות אלה ניצח רמליו איאנש ברוב מוחץ של כ-62% מהקולות, משום שנתמך על ידי מרבית הכוחות הדמוקרטיים במדינה, מימין למפלגה הקומוניסטית. שלושת המתחרים האחרים, נציגי המפלגה הקומוניסטית עצמה כמו גם הפלג השמאלי רדיקלי בכת הצבאית, התחלקו בשאר הקולות, כשזכו כל אחד בכ-14% ופחות.
== נשיא פורטוגל ==
שורה 22:
רמליו איאנש כיהן עד פברואר 1986 כנשיא פורטוגל, נציג השמאל הדמוקרטי, כאשר במחצית הראשונה של הקדנציה הזו הממשלות תחתיו נוטות בדרך כלל ימינה, בניגוד לעמדותיו שלו. הרוב הפרלמנטרי של הימין - מרכז בפרלמנט, גם החליש במידה רבה את סמכויות הנשיא במדינה והגביר את כוחו הפוליטי של ראש הממשלה, שדרכו הייתה בדרך כלל מנוגדת לדרכו של רמליו איאנש באותן שנים. עם זאת, בבחירות לפרלמנט הפורטוגלי ב-[[1983]] חזרה המטוטלת ונעה שמאלה ורמליו איאנש יכול היה למנות את [[מריו סוארש]] מנהיג המפלגה הסוציאליסטית לראשות הממשלה.
ממשלת השמאל של סוארש שלטה בפורטוגל כשנתיים עד אמצע 1985 ונפלה גם היא, משנכשלה בתיקונו של המצב הכלכלי. באותה תקופה כבר עמד רמליו איאנש לקראת סיום נשיאותו, בשל האיסור החוקתי להיבחר לנשיאות פורטוגל יותר מפעמיים ברצף. הוא סמך על כך, שלמרות דעותיהם הדומות, לא יטילו עליו הבוחרים את האחריות לכשלונותיו הכלכליים של סוארש והקים מפלגת שמאל דמוקרטי משל עצמו - "מפלגת החידוש הדמוקרטי" ('' Partido Renovador Democrático'').
== לאחר הנשיאות ==
שורה 40:
{{נשיאי פורטוגל}}
{{מיון רגיל:רמאליו איאנש, אנטוניו}}▼
{{בקרת זהויות}}
▲{{מיון רגיל:רמאליו איאנש, אנטוניו}}
[[קטגוריה:נשיאי פורטוגל]]
[[קטגוריה:אבירי מסדר הפיל]]
| |||