ההתנגדות לחסידות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מאין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 8:
* חשש מהתפרצות דומה לזו שחוללו התנועה ה[[פרנקיסטים|פרנקיסטית]], שפגעה ביהדות מזרח אירופה כ-20 שנים קודם לכן, וה[[שבתאות]] שקדמה לה.
ההתנגדות החריפה לחסידות הושפעה במידה רבה מעמדתו של [[הגר"א]], אשר ראה בה סכנה חמורה, בשל עדויות שהגיעו אליו על כך שהחסידים מפרשים באופן מסוים מאמר מ[[ספר הזוהר]] ושהם מבזים תלמידי חכמים. לאור זאת, הוא פסק כי החסידים הם [[מינות (יהדות)|מינים]] שיש לרודפם ולנדותם. לדברי [[עמנואל אטקס]] לאחר פטירתו פחתה המחלוקת במידה רבה והתרכזה במישור התעמולתי{{הערה|עמנואל אטקס, יחיד בדורו, עמ' 104}}, [[יהושע מונדשיין]] חולק ולדבריו בשלוש השנים שלאחר פטירת הגר"א רדיפת החסידים גברה ואף עברה לפסים אלימים, עד לשנת [[תקס"ב]] ([[1802]]) שבה נפטר משה בן אשר, מראשי הקהל, שהיה לדבריו ראש הלוחמים בחסידים
לדעת [[שמואל אטינגר]]{{הערה|1=שמואל אטינגר, '''תולדות ישראל בעת החדשה''', ירושלים תשכ"ט}} התנגדותו של הגר"א לחסידות כללה גם התנגדות לגישת החסידות כי אפשר לעבוד את הקב"ה ביצר הטוב ויצר הרע כאחד, והוא ראה בגישה זו טשטוש בין מותר לאסור ובין קודש לחול. התנגדותו התבססה גם על דברים שהגיעו לאזניו בדבר שלילת לימוד התורה שנקטו החסידים בטענתם כי אין ערך ללימוד תורה שלא לשמה, בעוד הוא האמין בגישה שמתוך שלא לשמה יבוא הלימוד לשמה{{מקור}}.
| |||