שילוח הקן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ לא אנציקלופדי |
אחידות במיקום הערות שוליים |
||
שורה 3:
[[ספר החינוך]] [[s:ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תקמה|מצווה תקמה]] ו-[[s:ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תקמד|מצווה תקמד]]}}
[[קובץ:Cygnus olor, nests with eggs, Höckerschwan mit Nest.JPG|ממוזער|שמאל|275px|[[ברבור]] עם ביצים בקן]]
ב[[יהדות
== מקור המצווה ==
שורה 11:
==פרטי המצווה==
יש [[מחלוקת]] ב[[פוסק
המצווה נוהגת רק בציפורי בר שאינן שייכות לאף אחד, ולכן אם הקן נמצא על שטח פרטי הוא נקנה מיד לבעל הבית, וממילא אין מצווה לשלח. המצווה נוהגת רק בציפורים [[כשרות]],
מצווה זו קיימת בכל זמן,{{הערה|{{ספר החינוך|תקמה}}.}}
לפי הרמב"ם יש לשלח את האם על ידי אחיזה ב[[כנף|כנפיה]],{{הערה|[[משנה תורה]], הלכות [[שחיטה]], פרק יג, הלכה ה.}}
==טעמי המצווה==
ה[[משנה]] ב[[מסכת ברכות]]{{הערה|{{משנה|ברכות|ה|ג|ללא=מסכת}}.}} שוללת נתינת טעם במצוות שילוח הקן:
"האומר על קן צפור יגיעו רחמיך... משתקין אותו". ומסבירה ה[[גמרא]]:{{הערה|{{בבלי|ברכות|לג|ב|ללא=שם}}.}} "מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים, ואינם אלא גזרות".{{הערה|לפי דעה אחרת שם, הטעם שמשתקים אותו, הוא בגלל ש"מטיל קנאה במעשה בראשית".}}
[[הרמב"ם]] ב[[פירוש המשנה להרמב"ם|פירוש המשנה]] כותב : "משתקין אותו, מפני שהוא תולה טעם זאת המצווה, בחמלת [[הקב"ה]] על העוף, ואין הדבר כן, שאילו היה מדרך רחמנות לא צוה לשחוט חיה או עוף כלל, אבל היא מצווה מקובלת אין לה טעם"...
רוב הפרשנים במשך הדורות סברו כי יש טעם למצוות שילוח הקן כמו לשאר המצוות, למרות דברי משנה זו.
הרמב"ם בספרו [[מורה נבוכים]]{{הערה|חלק שלישי, פרק מח.}} כותב כי יש טעם למצווה, הרמב"ם מסביר כי ישנה [[מחלוקת]] האם למצוות יש סיבה ותועלת או שהמצוות הם תוצאת הרצון האלוהי בלבד,{{הערה|שם, פרק כו.}}
לפי [[ספר החינוך|החינוך]],{{הערה|מצווה תקמה.}}
[[קובץ:SHILUACHHAKEM.jpg|שמאל|ממוזער|190px|ביצים משילוח הקן ארוזות הרמטית]]
הרמב"ם מוסיף
לפי [[הרמב"ן]]{{הערה|בפירושו ל[[ספר דברים]], פרק כב פסוק ו-ז.}} תועלת המצווה היא להרגיל את האדם במידת הרחמנות,
דעת הרמב"ן היא כי זו כוונת הגמרא בפירושה את המשנה בברכות : "שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים, ואינם אלא גזרות" - כלומר, גזרות כדי ללמד את האדם המידות הטובות, ולא רחמים - על בעלי החיים בעצמותם.{{הערה|וכן ראו ב[[מנחם המאירי|מאירי]], [[מסכת ברכות]], דף לג, עמוד ב.}}
ה[[אבן עזרא]], ה[[חזקוני]] ו[[הרשב"ם]],{{הערה|בפירושם ל[[ספר דברים]], שם.}}
עוד טעם כותב הרמב"ן, כי על אף ההתר לאכול בעלי חיים, אסרה התורה ל[[הכחדה|הכחיד]] לגמרי [[מין (טקסונומיה)|מין]] ממיני החיות, ולהכחיד בבת אחת שני [[דור
ה[[עובדיה ספורנו|ספורנו]]{{הערה|בפירושו שם.}} כותב כי טעם המצווה הוא [[גמילות חסדים]] עם ה[[עני
▲ה[[אבן עזרא]], ה[[חזקוני]] ו[[הרשב"ם]]{{הערה|בפירושם ל[[ספר דברים]], שם.}}, מדגישים בטעם המצווה את "האכזריות והרעבתנות לקחת ולשחוט ולבשל ולאכול אם ובנים יחד",{{הערה|אם כי ה[[רשב"ם]] מסייג טעם זה "לתשובת [[מינות (יהדות)|המינים]]".}}.
סברת [[הנצי"ב]] בטעם המצווה היא,
▲עוד טעם כותב הרמב"ן, כי על אף ההתר לאכול בעלי חיים, אסרה התורה ל[[הכחדה|הכחיד]] לגמרי [[מין (טקסונומיה)|מין]] ממיני החיות, ולהכחיד בבת אחת שני [[דור|דורות]] של ציפורים, זו הדרך להשמיד את המין כולו, ולכן אסרה זאת התורה{{הערה|וכן כותב [[רבינו בחיי]] שם.}}.
טעם אחר למצווה מביא ר' [[יוסף אבן כספי]],{{הערה|בספרו על התורה "משנת כסף", [[נחמה ליבוביץ]] מביאה את פירושו בספרה "עיונים בספר דברים", עמוד 211.}}
▲ה[[עובדיה ספורנו|ספורנו]]{{הערה|בפירושו שם.}} כותב כי טעם המצווה הוא [[גמילות חסדים]] עם ה[[עני|עניים]], שמתפרנסים מעופות השדה שהם [[הפקר]], ולכך בא הציווי, כדי שיהיה גם להם מהיכן לאכול.
ה[[רש"ר הירש]] רואה במצווה זו דוגמה ליחס של כבוד ל[[אמא]] המטפלת בילדיה, ובמיוחד לאמא היהודיה, המפורסמת במסירותה לצאצאיה, עוד טעמים על דרך ה[[קבלה]], מביאים הרמב"ן, ה[[יצחק אברבנאל|אברבנאל]], ובעל ה[[יצחק עראמה|עקידת יצחק]].{{הערה|שער 97, מהדורת פרעססבורג, עמוד עט.}}
▲סברת [[הנצי"ב]] בטעם המצווה היא, כי זהו "שילום גמול הרחמים", הרי האם יכלה לברוח מה[[צייד]], ונלכדה בגלל רחמיה על בניה וניסיונה להגן עליהם, וזו אכזריות גדולה אם נשתמש במידת הרחמים של הציפור נגדה{{הערה|ובדומה לנצי"ב, אומר ה[[רלב"ג]] כי אסור לאדם לצוד ציפור על ידי הדבר שאמור דווקא לגרום למינה לגדול, והוא הרחמים שלה על בניה לגדלם ולשומרם.}}. [[שד"ל]] מסכים לטעם זה ומוסיף שעל ידי שנמנע מלצוד את האם "יקבע בלבותינו כי לא ייצא מצדקה הפסד", לפי שד"ל, חוץ מהרחמים על האם, ישנה תועלת לאדם במצווה זו כשיראה את גדולת מידת החמלה בעיני הבורא.
▲טעם אחר למצווה מביא ר' [[יוסף אבן כספי]]{{הערה|בספרו על התורה "משנת כסף", [[נחמה ליבוביץ]] מביאה את פירושו בספרה "עיונים בספר דברים", עמוד 211.}}, דעת האבן כספי היא שבמצווה זו רצה הבורא ללמד את האדם [[ענווה]]. האדם על אף מעלותיו הוא "גשמי", ממש כמו ה[[חיים|חי]], ה[[צומח]], והדומם, ולכן התורה רוצה "בעיקר הכוונה, שלא נאכל בשר כי יספיקו לנו הצמחים", ועל אף שלא אסר את אכילת בעלי החיים לגמרי, רצה הקב"ה להגביל הרבה פעמים את אכילתם כדי ש"יהיה בין עינינו תמיד, כי אנחנו כ[[חמור]] וכ[[פרד]], כ[[כרוב]] וכ[[רימון מצוי|רימון]], גם כ[[סלע|אבן]] דומם".
▲ה[[רש"ר הירש]] רואה במצווה זו דוגמה ליחס של כבוד ל[[אמא]] המטפלת בילדיה, ובמיוחד לאמא היהודיה, המפורסמת במסירותה לצאצאיה, עוד טעמים על דרך ה[[קבלה]], מביאים הרמב"ן, ה[[יצחק אברבנאל|אברבנאל]], ובעל ה[[יצחק עראמה|עקידת יצחק]]{{הערה|שער 97, מהדורת פרעססבורג, עמוד עט.}}.
===גישת הזוהר===
על פי [[ספר הזוהר]],{{הערה|[[זוהר חדש]], רות, דף כה, עמוד ב. [[תיקוני הזוהר]], תקונא שתיתאה, דף כג, עמוד א.}}
==סיפורו של אלישע בן אבויה==
על פי סיפור המופיע ב[[תלמוד]],{{הערה|[[תלמוד בבלי]], [[מסכת קידושין]], דף לט, עמוד ב.}}
== קישורים חיצוניים ==
|