אין עונשין אלא אם כן מזהירין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 4:
 
==גדרי הכלל==
הכלל אין עונשין אלא אם כן מזהירין מתגלה במקומות רבים בתורה בהן מצינו שהתורה אוסרת על עשיית מעשה מסויים ("אזהרה") ושבה ופוסקת את העונש של מי שעובר על האיסור ("עונש"). דוגמה לכך היא פרשת עריות כאשר בפרשת קדושים[[אחרי מות]] התורה מאריכה לפרט את רוב איסורי העריות, ובפרשתובפרשה אחרישלאחריה, מות[[קדושים]], שבה התורה וכופלת את האיסורים ופוסקת:ואף מפרטת כִּיאת כָּל-אֲשֶׁרעונשו יַעֲשֶׂה,של מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה--וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת,כל מִקֶּרֶבאחד עַמָּםמהם. חז"ל במסכת סנהדרין (דף נו עמוד ב) פירשו שהסיבה לכפילות היא הצורך להזהיר קודם הענישה שכן "לא ענש אלא אם הזהיר".
 
כלל זה חוזר פעמים רבות ב[[מדרש הלכה|מדרשי הלכה]] אודות איסורי תורה, כאשר השאלה הנשאלת שם היא בדרך כלל: "עונש מצינו (=פסוק המציין את העונש), אזהרה מנין?". כמו כן בעניין חלק מ[[שבע מצוות בני נח|מצוות בני נח]] מביאה הגמרא הוכחה שבני נח הוזהרו מלעבור עליהן, מכך שנענשו עליהם: "ובגלל התועבות האלה השם מוריש אותם מפניך", והרי "לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר". על כן מסיקים שבני נח הוזהרו עליהן, למרות שהאזהרה אינה מפורשת בתורה.