הבדלים בין גרסאות בדף "אין עונשין אלא אם כן מזהירין"

כפול
(←‏טעם הכלל: מחקר מקורי ולא נכון)
(כפול)
{{ערך מורחב|התראה (הלכה)|התראה}}
 
ב"פירוש ה[[משנה|משניות]] לה[[רמב"ם]]", מבואר שדין ההתראה עלהקובע פיוכי חייביםעונש בבית דין לא יוטל אלא אם כן התבצעה התראה מפי ה[[עדות להתרות(הלכה)|עדים]] בעוברלעובר ה[[עבירה]] שהדבר אסור ונושא עונש, נובע אף הוא מיסוד הכלל, שאין עונשין אלא אם כן מזהירין.
 
==טעם הכלל==
ב[[ספר החינוך]] (מצווה ס"ט) מנמק את הכלל:
 
פרשנותו של בעל החינוך היא, שהעונש קובע רק את תוצאת המעשה ככל הנוגע לעושה המעשה, אך לא ביחס לאיסור עצמו, שלו יש חשיבות עצמאית כמעשה הנוגד את רצון השם, ולא רק בגלל העונש. מכיוון שכך לא ייתכן שהתורה תעניש על דבר שאסור ללא אזהרה מוקדמת, שכן אז היה ניתן לחשוב כי מדובר למעשה בברירת מחדל העומדת בפני האדם והאומרת כי קיימת בפניו אפשרות הענישה הבאה בחשבון אם הוא רק מעוניין בכך, ועל כך באה אזהרת התורה המצווה את האדם לא לעשות את המעשה ללא תלות בעונש העלול לבוא לו בשל כך.
 
מעניינת גישתו של ה[[רמב"ם]]{{הערה|פירוש המשניות ל[[מסכת מכות]].}} האומרת כי גם חיוב ה"התראה" הקובע כי עונש בבית דין לא יוטל אלא אם כן התבצעה התראה מפי ה[[עדות (הלכה)|עדים]] לעובר ה[[עבירה]], היא כחלק מדין זה, ולפי הרמב"ם נמצא שה"התראה" היא המשך ישיר של אזהרת התורה, בשלב בו היא נאמרת באופן ישיר.
 
==לקריאה נוספת==