רענן ויץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
שורה 5:
נולד ב[[רחובות]] במשפחה בת שלושה בנים ל[[יוסף ויץ]] ולרוחמה אלטשולר, בתו של [[יצחק זאב אלטשולר]] (מאנשי [[העלייה הראשונה]]). הוא למד ב[[הגימנסיה העברית בירושלים|גימנסיה העברית בירושלים]] ואחר כך למד [[אגרונומיה]] ב[[אוניברסיטת פירנצה]] (1932–1937). כשחזר לארץ ישראל עם תואר [[דוקטור]] התחיל לעבוד במחלקת ההתיישבות ב[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]]. בתפקידו הראשון היה מדריך אזורי של ישובי [[עמק בית-שאן]] בימי "[[חומה ומגדל]]". בשנת [[1941]] התגייס ל[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]] ושירת ביחידת מודיעין מיוחדת שהורכבה מדוברי איטלקית והוקמה לקראת הפלישה לאיטליה.
 
כשהשתחרר מונה על ידי ראש מחלקת ההתיישבות [[אליעזר קפלן]] להיות מזכיר המחלקה ולקח חלק מרכזי בפעולות התיישבותיות כמו הקמת [[11 הנקודות]] ב[[נגב]]. ב[[מלחמת העצמאות]] היה מנהל מפכ"מ (מפעלי הכימיה, הגוף שהפך ברבות הימים ל[[תע"ש]]). ב-[[1949]] מונה להיות המנהללמנהל הכללי של מחלקת ההתיישבות והפך ליד ימינו של [[לוי אשכול]] – הראש החדש של המחלקה – בהקמת ההתיישבות ההמונית. הוא זה שתכנןתכנן את [[חבל לכיש]] כמודל ראשון להתיישבות האזורית. ב-[[1963]] נבחר להיות ראש מחלקת ההתיישבות, במקום לוי אשכול שנבחר לראש הממשלה.
 
ויץ הגה רעיונות רבים ששינו את פני החקלאותה[[חקלאות]] הישראלית, כמו חקלאות ליצוא, כפרים תעשייתיים והמצפים בגליל. הוא תיכנן אזורים חדשים כמו [[חבל עדולם]], [[חבל הבשור]] ו[[הערבה]].
 
בשנים [[1961]] עד [[1966]] כיהן כיושב ראש המכון לחקר החקלאות ברחובותב[[רחובות]], שלימים הפך לפקולטהל[[הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית|פקולטה לחקלאות]] של [[האוניברסיטה העברית]]. ב-[[1963]] הקים את מרכז ההכשרה לחקר ההתיישבות ברחובות, ועמד בראשו עד יום מותו. ויץ לימד ב[[אוניברסיטת חיפה]], שהעניקה לו [[פרופסור]]ה.
 
רענן ויץ נחשב אחד המומחים החשובים בעולם בתחום תכנון הפיתוח בכלל והתכנון האזורי בפרט. ספריו בנושאים אלו תורגמו לשפות רבות, בהן [[קוריאנית]], [[כתבשפות סיניסיניות|סינית]] ו[[טורקית]]. הוא שימש יועץ לפרויקטים בינלאומיים בתחום התכנון בארצות רבות, בהן [[ציילון]], [[טורקיה]], [[כרתים]], [[סין]] ו[[ברזיל]].
 
ויץ היה נשוי ל[[שולמית לסקוב]] למספר שנים. לאחר מכן נישא לרבקה לבית שכטמן. רענן ויץ הוא אביהם של [[יחיעם ויץ]], לרותירותי ויץ-לאופולד ובנה של רבקה מנשואיה הראשונים, יצחק פיינגולד. בשנות ה-70 הוא עבר לגור במושב [[אורה]], בבית שבנה על חלקה שהוקצתה לו על ידי המושב. לאחר כעשור הוא מכר את הבית ושב להתגורר בעיר{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|הבית של פרופ' וייץ|1985/12/27|01800}}}}.
 
אחיו, [[יחיעם ויץ (לוחם הפלמ"ח)|יחיעם]], היה מפקד ב[[פלמ"ח]] שנהרג ב[[ליל הגשרים]]. על שמו נקרא בנו של רענן, ההיסטוריון [[יחיעם ויץ]].
שורה 19:
בשנת [[1990]] הוענק לויץ [[פרס ישראל]] על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בנימוקי השופטים נכתב כי הפרס הוענק לו על תרומתו הייחודית ורבת ההשראה לעיצוב תפיסה תכנונית והתיישבותית, ועל היותו דמות מרכזית בעיצוב מפת ההתיישבות במדינת ישראל ובהנהגת המפעל ההתיישבותי.
 
ויץ נפטר בשנת 1998 ויץ הלך לעולמו, בן 85 היה במותו. הוא הובא לקבורה ב[[הר המנוחות]] בירושלים{{הערה|{{גלעד|UEFSQQ}}}}. שבע שנים לאחר מותו, בשנת [[2005 במדע|2005]] מרכז ההכשרה לחקר ההתיישבות שהקים ברחובות עבר למתחם הפקולטה לחקלאות ושמו שונה ל"מרכז ויץ לחקר הפיתוח".
 
== בין ספריו ==