ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:אנדרטת לח"י בקריית אתא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטת לח"י בקריית אתא]]

[[תמונהקובץ:קטע מאנדרטת לח"י בקריית אתא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קטע מאנדרטת לח"י בקריית אתא]]

לאחר הכניסה למתחם בתי המלאכה התפצלו הלוחמים לחוליות של חבלנים וחוליות חיפוי. קבוצה של שלוש חוליות נתקלה במחסום ליד קרון משא מאויש ובעת הזזת המחסום נתקלו באש מתוך הקרון ממנו נהרגו שניים מאנשי הלח"י. רימון וצרורות של יריות שיתקו את האש מתוך קרון המשא. ממשרדי ההנהלה של בתי המלאכה נורו פצצות תאורה ורקטות לקריאה לעזרה. אולם בהמשך השתרר שקט והחבלנים עברו ממטרה למטרה - קטרים, גשרי קטרים, מנופים, קומפרסורים ועוד וטמנו שם מטעני חומר נפץ. שרשרת התפוצצויות החרידו את דממת הלילה. הפעולה התארכה ונמשכה כחמישים דקות. הבריטים חסמו את האזור והזרימו [[טנק|טנקים]]ים דרך השדות לחסימת נתיבי הנסיגה.

ההתקפה הסבה נזק כבד לבתי המלאכה של הרכבת. חלק מהבניין הגדול של בתי המלאכה התמוטט ומכונות וקטרים הועפו באוויר{{הערה|{{דבר||פוצצו בתי המלאכה של הרכבות בחיפה|1946/06/19|00102}}}}. אולם לא היו נפגעים בנפש מצד הבריטים ועובדי בתי המלאכה. מכונית כבאים של עיריית [[חיפה]] שיצאה לסייע בכיבוי האש עלתה על מוקש ושני כבאים נפצעו קל{{הערה|1=פוצצו בתי המלאכה של הרכבת בחיפה, הבקר, 18 ביוני 1946; ההתקפה על בתי המלאכה, עמוד 40}}. גרסאות שונות נמסרו לגבי היקף הנזק. הבריטים טענו שהעבודה במקום חודשה יממה אחרי ההתקפה והעריכו שישובו לשגרה עוד באותו שבוע, הודות למכונות שהובאו במקום אלו שניזוקו{{הערה|הארץ, חודשה העבודה בבתי המלאכה של הרכבת, 20 ביוני 1946}} ושהנזק לא עלה על 10,000 לירות ארץ ישראליות. לעומת זאת, ה[[לח"י]] טענו שהיקף הנזק מגיע עד מליוןמיליון לא"י בהערכה מינימלית, שמבחינה מעשית היה עדיף לייסד בתי מלאכה חדשים במקום אחר מאשר לתקן את בתי המלאכה ההרוסים ושלמכונות שנהרסו אין תחליף וייקח חודשים עד שיוכלו להביא מכונות חדשות מ[[אנגליה]]. לטענתם, ההרס בבתי המלאכה שיבש את שירות הרכבות והביאה לביטול הקו [[טול כרם]] - [[שכם]], שבוטל בנימוק של מיעוט נוסעים{{הערה|הנזק בבתי המלאכה, [[המעש]], תמוז תש"ו; ההתקפה על בתי המלאכה, עמוד 72}}

[[תמונהקובץ:שלט הסבר באנדרטת לח"י בקריית אתא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלט הסבר באנדרטת לח"י בקריית אתא]]

ב-[[12 באוגוסט]] [[1946]] נפתח בחיפה משפטם של עשרים ושניים מהלוחמים (אחד הפצועים לא יכלהיה יכול להגיע בגלל מצבו הרפואי). הגברים הובאו מבית הסוהר ב[[עכו]] וארבע הנשים, מתוכן שלוש פצועות - מ[[בית הסוהר לנשים בבית לחם]]. בקהל נכחו חלק מההורים של הנאשמים. הנאשמים כפרו בסמכותו של בית הדין לדון אותם ודרשו לבטל את המשפט ולהעניק להם זכויות של [[שבוי מלחמה|שבויי מלחמה]]. הם הפריעו כל הזמן למהלך המשפט בשירם את [[המנון]] המחתרת. לאחר שמספר ניסיונות לנהל את המשפט נכשלו, כולל הבטחה לאסירים שיינתן לכל אחד מהם לנאום בפני בית המשפט אם ירשו למשפט להתנהל כסדרו, המשפט בוטל והנאשמים הושבו לכלאם. באותו לילה חוקק [[הנציב העליון]] חוק אשר התיר לבית הדין הצבאי לשפוט נאשמים שלא בפניהם, אם הם מפריעים למהלך המשפט.

*[[נתן ילין מור]], '''לוחמי חרות ישראל''', הוצאת שקמונה, 1974, עמ' 314-321314–321, 341-344

*'''חיים אפלבוים:ולא חזרנו לבסיס''': לוחמי חרות ישראל - כתבים, חלק ב', הוצאת "יאיר", עמ' 496-522496–522, 1982.