אופרה צרפתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 17:
 
==ז'אן-בטיסט לולי==
[[ז'אן-בטיסט לולי]], בן [[פירנצה]], היה המוזיקאי החביב על [[לואי ה-14]], עוד לפני שהלה קיבל את מלוא סמכויות המלוכה בשנת 1661 וגמר אומר לעצב מחדש את התרבות הצרפתית כראות עיניו. לולי הצטיין בחוש בריא לקלוע לטעם אדונו בפרט ולטעמו של הקהל הצרפתי בכלל. בתקופה זו כבר חיבר מוזיקה לאירועי חצר מרהיבים בפזרנותם כמו גם ל[[תיאטרון]] - בעיקר בלטים ששובצו בקומדיות של [[מולייר]]. אך מולייר ולולי נקלעו למריבה קשה והמלחין מצא לו שותף חדש, נוח יותר, בשם פיליפ קינו, שכתב את ה[[ליברית|ליבריות]] לכל האופרות של לולי (פרט לשתיים). ב-[[27 באפריל]] [[1673]] הועלתה בפריז "קדמוס והרמיונה" מאת לולי, שמקובל לראותה כאופרה הצרפתית הראשונה. יצירה זו מסמנת מעבר לסוגה חדשה, שיוצריה (לולי וקינו) הכתירו בשם "טרגדיה במוזיקה" (או "טרגדיה לירית"), והותאמה במיוחד לטעם הצרפתי. קינו מצא פתרון טוב לבעיית ה[[רצ'יטאטיב]], בכך פישט והידק את העלילה וסילק מתוכה אםיזודותאפיזודות מיותרות כדי לא לאבד את עניין הקהל. לשונו התמציתית התקבלה בברכה, והוא הוכיח כישרון רב בהתאמת הלברית למוזיקה.{{הערה|ז'רום דה לה גורס, "ז'אן באטיסט-לולי", [[מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים]] אונליין}} לולי המשיך להוציא תחת ידיו טרגדיות מוזיקליות בקצב של אחת לשנה לפחות עד מותו בשנת [[1687]], ויצירות אלה היו תשתית איתנה למסורת האופראית הלאומית של צרפת במשך קרוב למאה שנים.{{הערה|ג'ון סטנלי, "מוזיקה קלאסית", עמ' 80}}
 
כפי שנרמז בשמה, ה"טרגדיה במוזיקה" עוצבה במתכונת ה[[טרגדיה]] הצרפתית הקלאסית של [[פייר קורניי|קורניי]] ו[[ראסין]]. לולי וקינו החליפו את עלילות ה[[בארוק]] המסובכות והמבלבלות החביבות על האיטלקים במבנה בן חמש מערכות, בהיר ומובן הרבה יותר. כל אחת מהמערכות הייתה בנויה בדרך כלל במתכונת קבועה, המתחילה באריה (בה מביעה אחת הדמויות הראשיות את רגשותיה הפנימיים),ממשיכה ב[[רצ'יטטיב]] משולב באריות קצרות (petits airs) לקידום העלילה, ומסתיימת ב[[דיברטימנטו]] (divertissement), המאפיין המרשים ביותר של אופרת הבארוק הצרפתית, שאיפשר למלחין לספק את דרישת הקהל ל[[מחול]]ות, ל[[מקהלה|מקהלות]] ענק ולחזיונות ראווה מרהיבי עין. גם הרצ'יטטיב הותאם למקצבים הייחודיים של השפה הצרפתית ולא פעם יוחדו לו שבחי הביקורת בנפרד משאר היצירה. דוגמה לרצ'יטטיב מעין זה מופיעה במערכה השנייה של "ארמידה"{{הערה|"לולי", גרוב}}.