שמואל לנדא – הבדלי גרסאות

אין שינוי בגודל ,  לפני 5 שנים
מ (סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
(←‏ביוגרפיה: תקלדה)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
נולד ב[[יאמפיל (מחוז חמלניצקי)|יאמפול]], בנו השני של רבי [[יחזקאל לנדא|יחזקאל סג"ל לנדא]] - הנודע ביהודה, שכיהן כרב העיירה. בהיותו בן 5 עברה משפחתו לפראג, שם נתמנה אביו לכהן כרב העיר. למד תורה אצל אביו. נשא את הינדכה, בתו של הרב אורי פייבל (פייביש) היילפרין רבן של [[קעלין]] ו[[ליסא]], ונכדת רב [[שמואל הילמן היילפרין]] רבה של [[מץ]]. לאחר נישואיו התגורר בפראג. לעת זקנותו של אביו, מינהו אביו למלא את מקומו בתפקידיו כרב העיר וכראש הישיבה, עד לפטירת אביו המשיך לכתוב את תשובותיו ולאחר פטירתו הוציא לאור את המהדורה השנייה של הספר 'נודע ביהודה' כשחלק מתשובותיו מובאים בספר. הוציא לאור את תשובותיו ב[[שו"ת]] "שיבת ציון", בו הוא מתמקד בביאור תשובות אביו. הגהותיו לספר [[יצחק נוניש בילמונטי|שער המלך]] נדפסו במהדורת [[מכון ירושלים]] של ספר זה.
 
לאחר פטירת אביו מילא את מקום אביו כראש בית הדין בפראג אך מאז פטירת אביו לא התמנה אב"ד רשמי לעיר. למינוי התלווה סכסוך ארוך עם הרב [[ברוך ייטלס]] שקידם עצמו כמועמד לאב"ד פראג. במהלך הסכסוך האשים הרב לנדא את ייטלס ב[[גניבה ספרותית]] מדרשותיו{{הערה|ראו: נודע ביהודה (מהדורה תנינא) או"ח סי' צא: "ואעפ"כ איש אחד שלח בו יד להתלבש עצמו במה שהי[ה] בכח השגתו לתפוס". כוונתו לדברים שנדפסו ב"טעם המלך" בהלכות חמץ ומצה פ"א ה"ג.}}. הרב ייטלס מצדו הגיב בפרסום ספר בעילום שם נגד הרב לנדא, הספר "האורב" (סלוניקי תקנ"ה) מציג שני קונטרסים - "פלוגתיה דשמואל", המציג את עמדתו של הרב לנדא., ו"תיובתיה דשמואל", המשיב על טענותיו{{הערה|{{HebrewBooks|פנחס חנניהו ארגוזי די סילוא (שם בדוי)|ספר האורב|196|שאלאניקי תקנ"ה}}.}}. המריבה נסובה בפומבי על מינויים של שני דייני העיר האחרים, הרב [[יעקב גינצבורג]] מחבר "זרע יעקב" והרב [[מיכאל בכרך]] מחבר "ערוגת הבושם" כדיינים עצמאיים שאינם כפופים למרות ראש בית הדין. עם שוך הסכסוך חזרו השלושה לשתף פעולה בהנהגת הקהילה היהודית בפראג.
 
בתק"ס פרץ עימות קשה עם קהילת ה[[פרנקיסטים]] הגדולה שחיה בעיר כמעט בגלוי ושסרה למרותה של הנביאה השבתאית רייזל איגר. בשיאו הושלכו לזמן מה לנדא והדיין [[אלעזר פלקלס]], שתקפו את אויביהם קשות, לבית האסורים.{{הערה| Hillel J. Kieval, '''Languages of Community: The Jewish Experience in the Czech Lands''', University of California Press, 2000. עמ' 243.}}