פתיחת התפריט הראשי

שינויים

באותה שנה גורשו [[יהדות ספרד|יהודי ספרד]] מכל תחומי הממלכה המשותפת (המאורע הידוע כ[[גירוש ספרד]]), נכתב ספר הדקדוק הראשון של השפה ה[[ספרדית]], ו[[כריסטופר קולומבוס]] נשלח בידי הזוג למסע שבו יגלה את "[[העולם החדש]]". לפי [[חוזה טורדסיאס]] מ-[[1494]] חולק העולם החוץ-אירופאי בין ממלכות [[פורטוגל]] וספרד על פי קו צפון-דרום שעבר במרכז [[האוקיינוס האטלנטי]].
 
שנות חייו המאוחרות של פרננדו השני הוקדשו למחלוקות עם [[מלכי צרפת]] בדבר השליטה באיטליה, שרשרת האירועים המכונה [[המלחמות האיטלקיות]]. ב-1494 פלש [[שארל השמיני, מלך צרפת|שארל השמיני]] מצרפת לאיטליה וגירש את דודנו של פרננדו, [[אלפונסו השני, מלך נאפולי|אלפונסו השני]], מכס מלכות נאפולי. פרננדו חבר עם מספר נסיכים איטלקיים ועם [[מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|מקסימיליאן הראשון]], קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] על-מנת לגרש את הצרפתים עד [[1496]] ולהמליך על הכתר הנפוליטני את בנו של אלפונסו, פרננדו. ב-[[1501]], לאחר מות [[פרננדופרדיננדו השני, מלך נאפולי]] ועלייתו של דודו [[פדריקו הרביעי, מלך נאפולי|פדריקו]] לכס הנפוליטני, חתם פרננדו מאראגון על הסכם עם [[לואי השנים עשר, מלך צרפת]], יורשו של שארל השמיני, שזה עתה סיים לממש את תביעותיו ל[[דוכסות מילנו]], ולפיו יחולק השטח ביניהם כשנפולי, [[קמפניה]] ו[[אברוצו]] יעברו לשלטון צרפתי ופרננדו יקבל את [[פוליה]] ו[[קלבריה]]. ההסכם התפרק במהרה ובמהלך השנים שבאו אחריו לחם [[גונזלו פרננדז מקורדובה]], מצביאו הדגול של פרננדו, במלך צרפת, עד שכבש מידיו את נאפולי ב-[[1504]].
 
איזבלה נפטרה בשנת [[1504]] והותירה את ממלכתה לבתה חואנה, אך היא שהתה באותו זמן ב[[ארצות השפלה]], שנשלטו בידי בעלה, פיליפ "היפה", ובזמן העדרה שימש פרננדו כשליט במקומה. פרננדו שאף להותיר בידיו את השלטון על קסטיליה לצמיתות, אך האצולה הקסטיליאנית סירבה לכך והמליכה על עצמה את בעלה של חואנה כ[[פליפה הראשון, מלך קסטיליה]]. לאחר מותו של פיליפ ב-[[1506]], כשחואנה במצב נפשי לא יציב ובנם המשותף, קרלוס מגנט, עודו בן שש בלבד, שב פרננדו לשלוט בקסטיליה בסייועו של ראש השרים, ה[[קרדינל]] [[פרנסיסקו חימנז דה סיסנרוס]].
ב-[[1508]] חודשה המלחמה באיטליה, הפעם נגד [[ונציה]]. כל הכוחות בחצי האי, ביניהם פרננדו, לואי השנים עשר, מקסימיליאן הראשון וה[[אפיפיור]] [[יוליוס השני]], הקימו יחד את [[הליגה של קמברה]]. למרות ניצחונה של צרפת על ונציה בקרב אגנאדלו, החלו פרננדו האפיפיור לחשוד בכוונותיהם של הצרפתים. הליגה של קמברה פורקה, ובמקומה נוצרה [[הליגה הקדושה]], בה אוחדו כל הכוחות נגד צרפת.
 
בנובמבר [[1511]] חתמו פרננדו וחתנו, [[הנרי השמיני, מלך אנגליה]], על חוזה וסטמינסטר, בו התחייבו זה לזה להגשת עזרה הדדית נגד צרפת. מוקדם יותר באותה שנה כבש פרננדו את מחציתה הדרומית של [[ממלכת נווארה]], שנשלטה על ידי אציל צרפתי, וסיפחה לספרד. בנקודה זו נישא פרננדו מחדש ל[[ז'רמין מפואה]], נכדתה של אחותו למחצה, [[ליאונורלאונור, מלכת נווארה]], על-מנת לחזק את תביעתו לכתר נווארה. במקביל נחלה הליגה הקדושה באיטליה ניצחונות נגד הצרפתים, אותם הצליחה לגרש מ[[מילנו]]. על פי חוזה שלום שנכרת ב-[[1513]] הושבה מילנו ל[[בית ספורצה]], אך כעבור שנתיים נכבשה שוב בידי הצרפתים.
 
פרננדו מת ב-[[1516]], ונקבר ב[[הקפלה המלכותית של גרנדה|קפלה המלכותית של גרנדה]] לצד אשתו, בתו, בעלה פיליפ ונכדו מיגל.
 
במהלך שלטונם, הפכו פרננדו ואיזבלה את ספרד למדינה החזקה ביותר באירופה. נכדם, [[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|קרלוס הראשון, מלך ספרד]], בנם של חואנה המשוגעת ופיליפ היפה, ירש בנוסף לספרד גם את שטחי [[בית הבסבורג]] ואת [[דוכסות בורגונדיה]] מסבו מצד אביו, [[מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|מקסימיליאן הראשון]]. ירושה זו עתידה להפוך את קרלוס ויורשיו לשליטים החזקים ביבשת. קרלוס ירש מסבו פרננדו את כתר אראגון, והוכתר גם כמלך קסטיליה לצד אמו, ובכך אוחדה ספרד תחת כתר אחד.
 
יש הטוענים כי פרננדו, ולא [[צ'זארה בורג'ה]], הוא ששימש כהשראה האמיתית ל"[[הנסיך]]" של [[ניקולו מקיאוולי]], בו הוא מוזכר לעתים תכופות.