נזיר – הבדלי גרסאות

'''נזיר''' הוא [[אדם]] הנוטל על עצמו לתקופה קצובה או לכל חייו סייגים הקשורים ב[[תענוג]]ות החיים; סייגים אלה משתנים מ[[תרבות]] למשנתה. מקובל להבדיל בין סגפן, החי בחברה אך מוותר על הנאות שונות לבין נזיר הפורש במידה חלקית או מלאה מהחברה.

ב[[יהדות]], הנזיר קובע תקופה מוגדרת מראש לצורך ההתנזרות, בה הוא מחויב להימנע מצריכת כל מוצר הקשור ב[[ענבים]] ו[[יין]] (כגון חומץ, ו[[צימוקים]]) (אך לפי הרמב"ם הוא אינו אסור ב[[משקה אלכוהולי|אלכוהול]] שמקורו אינו בגפן, כשהראב"ד אסר לחלוטין), להימנע מ[[טומאת מת]] (לדוגמה מגע ב[[מוות|מתים]] או [[קבר]]ים) ושלא לספר או לגלח את [[שיער]] ראשו ו[[זקן|זקנו]]. קבלת איסורי הנזירות היא לפי תקופת זמן שהנזיר בוחר מראש, כאשר תקופת המינימום לקבלת נזירות היא [[חודש]], וקיים איסור מוחלט על התנזרות לכל החיים, שכן הדבר נוגד את מצוות [[פרייה ורבייה|פרו ורבו]]. בתום תקופת הנזירות, הנזיר מצווה לגלח את כל שיער ראשו ולהקריב שלושה [[קורבן (יהדות)|קורבנות]].

למשל פירשו את הסיבה שהנזיר מביא [[קורבן חטאת]] בסיום תקופת נזירותו, בכך שמדובר בכפרה על שאסר עצמו מהיין, אבל לפי דעות אחרות הנזיר מביא קרבן חטאת כי הוא בעצם נקרא נזיר חוטא היות שרוצה לרדת מקדושה עליונה ולכן מביא קרבן על ירידתו (מדרש רבה במדבר פרשה י) כי לא ראינו שנזיר עולם או נזיר לעולם כמו שמואל או אליהו וגם כל מלכי ישראל שהיו נזירים הביאו איזה שהוא קרבן על נזירותם. ב[[ספר שופטים]] מתואר סיפורו של [[שמשון]], הנזיר המוכר ביותר ביהדות אשר להבדיל משאר הנזירים יכול היה להיטמא למתים. ולאור רצונו להפוך לנזיר לבסוף נשא לעצמו אישה [[פלשתים|פלשתית]].

ה[[אסלאם]], ככלל, אינו מכיר בנזירות ובסגפנות ואף רואה בה חטא. ב[[הקוראן|קוראן]] נכתב, שהמוסלמים אינם מצווים על ההתנזרות. עם זאת, חסידי ה[[סופיות|סופיזם]], אחת מכתות האסלאם, מנהלים אורח חיים צנוע ונזירי ובמועדים מסוימים אף מלקים עצמם עד זוב דם. כמו כן, ישנן באסלאם כתות אשר טוענות להיות ממשיכי דרכם של אישים חשובים באסלאם כגון [[אבו בכר]] והחליף [[עלי בן אבי טאלב|עלי]], אשר מנהגיהן דומים לכללי הנזירים הנוצריים.