גיאה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת תמונה, עריכה לשונית קלה והוספת משפט על ירי רקטי |
הוספה על בית ספר ומרפאה ראשוניים |
||
שורה 13:
המתישבים הראשונים התמודדו עם בעיות מגורים, פרנסה, חורפים קשים, חוסר תשתיות בסיסיות כמו מים, חשמל, טלפון וכו'. בשנות החמישים (עד מבצע סיני) סבלו התושבים, כמו תושבי ישובים אחרים בסביבה מגנבות של מסתתנים מעזה ואף מפעילות רצחנית וחבלנית של ה"[[פדאיון]]".
בגיאה התקיימו בשנים 1950-1961 מוסדות חינוך (על אף מיעוט תושבים) גן ילדים ובית ספר ממלכתי יסודי. מייסד בית הספר היה המורה והמנהל האגדי דב אלוני ז"ל, שגם לימד, חינך, ניהל, פיתח את בית הספר לרבות חוגי מלאכה, ציור, מוסיקה, דרמה וכיו"ב יחד עם צוות מורים מצומצם , בעיקר מבוסס על מרות חיילות. מסיבות של ייעול והקצאות תקציבים מצומצמים, בית הספר הממלכתי נאלץ בשנת 1961 להסתפח למושבים בסביבה כמו נהורה וניצנים. מרפאה משותפת לגיאה ולתלמי יפה נוהלה בידי גב' חוה דוב ז"ל, שהייתה גם אחות המושב וגם פעילה בוועדת התרבות של המושב.
מרבית המשפחות הראשונות התפרנסו בעיקר מרפתות (פרות לחלב) ולולי תרנגולות (ביצים ובשר), אך גם מענפי חקלאות נוספים כגון פרדסים ומטעים, גדולי שדה ירקות ואף חממות פרחים. מעט מאוד משקים במושב מתפרנסים כיום אך ורק מחקלאות, בין השאר בשל התדרדרות מצב החקלאות במדינה. רוב התושבים היום הם בנים ממשיכים או תושבים חדשים שהגיעו מן העיר וממשכים בפרנסתם המקורית.
[[קובץ:כניסה למושה גיאה.jpg|ממוזער|שלט הכניסה למושב גיאה]]
המושב נמנה על ישובי [[עוטף עזה]], וסבל בשנים שלפני מבצע "צוק איתן" כמו כל הישובים בסביבה מירי רקטי.
| |||