דיוויזיית הרגלים ה-16 (ברית המועצות) – הבדלי גרסאות

ההחלטה המקורית הייתה להקים דיוויזיה מחיילים [[ליטאים (עם)|ליטאים]] אתניים, ששירתו בצבא האדום. לצורך כך כל החיילים והקצינים ממוצא ליטאי נגרעו מיחידותיהם ונשלחו למחנה אימונים של הדיוויזיה בעיר בלחנה שב[[ניז'ני נובגורוד (מחוז)|מחוז גורקי]]. כמו כן צוערי בית הספר לקצינים של וילנה (אשר פונה ל[[סיביר]] לאחר [[מבצע ברברוסה|הפלישה הנאצית לברית המועצות]]) הוסמכו באופן מזורז לקצונה ונשלחו לתפקידי פיקוד בדיוויזיה. עד מהרה התברר כי אין די ליטאיים בצבא האדום כדי להקים את הדיוויזיה. מרבית הגברים הליטאיים נשארו בשטח הכיבוש הגרמנים כמו כן חלק לא מבוטל מהחיילים ממוצא ליטאיים ערק מן הצבא האדום בשלבים הראשונים של המלחמה. לכן הוחלט לגייס לדיוויזיה כל אדם שהיה תושב של [[ליטא]] ללא קשר למוצאו הלאומי. כך גויסו לדיוויזיה יהודים רבים – פליטים מליטא הכבושה, שהספיקו להימלט מן הגרמנים לתוך שטחי רוסיה. גם לאחר הגיוס של תושבי ליטא מצבת כוח האדם בדיוויזיה לא הגיעה לכמות האנשים הדרושה לפי התקן ולכן הוחלט להעביר לדיוויזיה קצינים וחיילים מנוסים מיחידות האחרות של הצבא האדום ללא קשר למוצאםאולמוצאם או מקום לידתם. מתוך 10,250 מחיילי הדיוויזיה כ-7,000 היו תושבי ליטא.

בשלבים הראשונים של קיום הדיוויזיה, הפקודות ניתנו בשפה ה[[ליטאית]], אך מהר מאוד ניתנה ההנחיה לעבור ל[[רוסית]], כיוון שכשליש מחיילי הדיוויזיה לא ידעו ליטאית כלל. יחד עם זאת בחלק מיחידות הדיוויזיה הפקודות ניתנו גם ב[[יידיש]].