אירועי היימרקט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 9:
{{ציטוטון|נראה שהדעה השלטת בחדרים מסוימים היא כי אספה זו אורגנה כדי להתחיל מהומה, ולכן מולנו הערכות כמו-צבאית של הכוחות המכונים "חוק וסדר". ואם זאת, הרשו לי לומר לכם שפגישה זו לא זומנה למטרה זו. מטרת פגישה זו היא להסביר את המצב של תנועת "שמונה שעות העבודה" ולשפוך אור על האירועים האחרונים שנקשרו בה.}}<ref>{{צ-ספר|מחבר=August Vincent Theodore Spies, Illinois, Supreme Court|שם=August Spies et al., plaintiffs, vs. the people of the state of Illinois, defendant: error to the Criminal Court of Cook County : abstract of record.|מקום הוצאה=Chicago|מו"ל=Barnard & Gunthorp, law printers|שנת הוצאה=1887|קישור=https://www.worldcat.org/title/august-spies-et-al-plaintiffs-vs-the-people-of-the-state-of-illinois-defendant-error-to-the-criminal-court-of-cook-county-abstract-of-record/oclc/36384114|שפה=English}}</ref>
 
אחריו נאם [[אלברט פרסונס]]. [[ברוס נלסון]], היסטוריון המתמחה בעבודה מאורגנת, כותב בספרו "beyond martyrs" שההפגנה הייתה כל כך שקטה, עד כי ראש העיר דאז [[קרטר הריסון]] שצפה בהפגנה, עזב הביתה מוקדם. בעת תחילת האלימות רוב המפגינים כבר חזרו לביתם ומזג האוויר הגשום החמיר. בשעה 22:30 נכנסו כוחות המשטרה בפריסת כוחות מבצעית לכיכר וקראו לנואמים לחדול מנאומם ומהמפגינים להתפזר. לאחר מכן אלמוני השליך [[פצצה]] מאולתרת לעבר השוטרים. אחד השוטרים נהרג מיד ושישה מתו מפצעיהם לאחר מכן. לאחרהדיווחים הטלתבהקשר הפצצהלאירועים הדיווחיםשהתרחשו לאחר הפיצוץ סותרים. על פי ההיסטוריון [[פול אבריך]], כוחותהמפגינים החלו להמלט לאחר הטלת הפצצה וכוחות המשטרה פתחו באש חיה כלפי המפגינים הנמלטים, ולאחר מכן טענו נשקם וירו עוד מטח., בעוד הבכתבה לאחר האירוע נכתב ב[[ניו יורק טיימס]] טען כי היו חילופי אש היו הדדים. ה[[שיקגו טריביון]] פרסם את דבריו של בכיר אנונימי במשטרה שטען כי "רוב השוטרים נפגעו מאש כוחותינו... חלק מהשוטרים נמלטו מזירת האירוע, ואלו שלא רוקנו את מחסניותיהם[[אקדח תופי|תופי אקדחיהם]] אחד לתוך השני". מבין המפגינים נהרגו לפחות ארבעה ונפצעו לפחות 70 נוספים מאש המשטרה. מבין השוטרים נפצעו 60 בקירוב. השוטרים הפצועים וחלק מהפועלים הפצועים נלקחו לתחנת משטרה קרובה לטיפול. מייקל שאק, שוטר בדרגת קפטן, לאחר מכן כתב כי מספר הפועלים הפצועים "עלה בהרבה על מספר השוטרים".<ref>{{צ-ספר|מחבר=מייקל שאק|שם=אנרכיזם ואנרכיסטים: הסטוריית הטירור האדום בארה"ב ובאירופה|מו"ל=F.J. Schulte and Co.|שנת הוצאה=1889}}</ref> ה"שיקגו הרלד" תיאר את האירוע כ"טבח פראי". לא ניתן לקבוע בודאות כמה אזרחים נפצעו במהומות, מכיון שחלקם לא ניסו לקבל [[טיפול]] מחשש למאסר.<ref>{{Cite news|url=http://query.nytimes.com/gst/abstract.html?res=9C05EFD91638E533A25756C0A9639C94679FD7CF&legacy=true|title=RIOTING AND BLOODSHED IN THE STREETS OF CHICAGO.; POLICE MOWED DOWN WITH DYNAMITE. STRIKERS KILLED WITH VOLLEYS FROM REVOLVERS. THE SLAUGHTER FOLLOWING AN ANARCHIST MEETING--TWELVE POLICEMEN DEAD OR DYING--THE NUMBER OF KILLED OR INJURED CIVILIANS UNKNOWN BUT VERY LARGE--THE BRAVERY OF THE POLICE FORCE.|date=1886-05-05|newspaper=The New York Times|language=en-US|issn=0362-4331|access-date=2017-06-22}}</ref> לא ידוע מי השליך את הפצצה, אך מקרב הקבוצות הקיצוניות היו שקראו עם תחילת השביתה ל[[מהפכהלמהפכה אלימה]] תוך שימוש בנשק חם.
 
בעקבות האירועים פתחה המשטרה במלחמת חורמה נגד קבוצות אנרכיסטיות ו[[קיצוניות ורדיקליזם|רדיקליות]]. מאות נעצרו ושני עיתונים אנרכיסטיים נסגרו. ב-[[21 ביוני]] באותה שנה נפתח משפטם של שמונה ממנהיגי הקבוצות האנרכיסטיות והרדיקליות, בהם [[אוגוסט ספייס]] ו[[אלברט פרסונס]]. השמונה הואשמו ב[[קשירת קשר]] <nowiki/>והורשעו. שבעה מהם נידונו למוות, והשמיני נדון לחמש עשרה שנות מאסר. לאחר ש[[ערעור]]ם נדחה, הגישו השבעה בקשה ל[[חנינה]] מהמושל. בקשתם של שניים מהנידונים למוות התקבלה, ועונשם הומר במאסר. אחד הנידונים, שבקשתו לחנינה נדחתה, התאבד בכלא. היתר, ספייס ופרסונס ביניהם, [[הוצאה להורג|הוצאו להורג]] בתלייה ב-[[11 בנובמבר]] [[1887]].