טירת שיון – הבדלי גרסאות

השטח שנכבש בידי בית סבויה כלל הן את האזור שמצפון לאלפים והן את האזור שמדרומם, והם שלטו בשני המעברים העיקריים החוצים את האלפיים הדרומיים: [[מעבר סן ברנאר הגדול]] ומעבר מון סני. שני המעברים האלו, שהיוו ציר גישה עיקרי בין איטליה לבין צפון מערב אירופה, התבררו כמקור הכנסה לא מבוטל. תחזוקת הדרך וההגנה על הסוחרים מומנה ממסים שנגבו על הסחורות שעברו. טירת שיון, שנמצאת במסלול של מעבר סן ברנאר הגדול, הייתה חשובה הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אסטרטגית. בשנת 1214, ייסד תומאס הראשון[[תומאסו, [[דוכסרוזן סבויה]] סבויה את וילנב, כשני קילומטרים דרומית לשיון באזור רחב מספיק כדי לבנות עמדת גביה, מחסנים לסחורות העוברות ו[[נמל]].

הרחבות ושיפוצים חשובים נעשו בטירה ביוזמתו של תומאס הראשון וארבעת בניו, במיוחד פייר[[פייטרו השני, רוזן סבויה|פייטרו השני]] שהיה אדון הטירה בין השנים 1255 ו 1268. משפחת האצולה של סבויה השתמשה בטירה למגורים מפעם לפעם בעוד שמושל הטירה גר בה באורח קבע. כאשר ממלכתם התרחבה נאלצה משפחת סבויה לנדוד ממקום למקום על מנת לשמור על קשרים הדוקים עם נתינהם. האתרים בהם הם גרו היו קשורים לעונות השנה מכיוון שמקומות מסוימים לא מתאימים למגורים בחורף ואילו במקומות אחרים הציד בעונה מסוימת טוב יותר. הרוזן נדד ממקום למקום ברוב פאר מלווה בחוג מכריו ובפמליה המורכבת ממשרתים ופקידים, ואף נשא עמו את הרהיטים והציוד, כך שחדריו במקומות שעזב נותרו ריקים ונעולים. מי שנשאר בטירה בזמן היעדרותו של הרוזן היה מושל הטירה, שהיה איש אצולה זוטר. מושל הטירה הגן עליה, שפט את האוכלוסייה המקומית, גבה מכסים ומסים מהחקלאים.

[[דוכסות סבויה]] חולקה למחוזות במחצית השנייה של המאה ה-13 ומושל הטירה החל גובה מסים עבור מחוז ''שבלה''. מחוז ''שבלה'' הפך למחוז העשיר ביותר בממלכת סבויה בעיקר בזכות המסים שנגבו במזרח אגם ז'נבה ובשפך הרון השווייצרי. הטירה היוותה נדבך חשוב מבחינה אדמיניסטרטיבית והפכה למרכז הפיננסי של צפון סבויה. על אי הטירה נוספו שני מבנים: המשרד הפקידותי ובית האוצר. לקראת סוף המאה ה-14 החלה דוכסות סבויה לעבור לשלטון ריכוזי יותר וחלק ניכר מהאוצרות שנשמרו בטירת שיון עברו ל[[שאמברי|שמברישיאמברי]], המרכז האזורי. בתי המשפט העדיפו גם הם לעבור לעיירות סמוכות, ומרכזיות הטירה ירדה. הדוכס אמדה[[אמדאו השמיני, דוכס סבויה]] (שלימים הפך ל[[אנטי-אפיפיור]] [['''פליקס החמישי]]''') ניסה לחזיר את החיים לטירה, ושלח את נגרו הפרטי, איימונה קורנואה, לתחזק את הטירה. קורנואה אכן שיפץ את המגדלים והחומות אך ללא הועיל, הטירה נשארה זנוחה עד הכיבוש של ברן.