משפט פריז – הבדלי גרסאות

▲על מנת לתת מקור לטענותיו, כי התלמוד מצווה על [[כופר (אמונה דתית)#הכפירה בנצרות|כפירה]] ועל איבה כלפי ה[[נצרות|נוצרים]], וכי הוא מתיר ליהודי לרמות את הגוי, [[גזל|לגזול]] ממנו ואף להרגו, ציטט ניקולס דונין מן התלמוד מספר קטעים. בין שאר ציטוטיו, השתמש דונין באמרה "טוב שבגוים הרוג"{{הערה|[[S:מכילתא על שמות יד#פסוק ז|מכילתא דר' ישמעאל, שמות יד, ז]]}}, שלפי מקורה עוסקת ב[[דיני מלחמה]] ולא בהיתר הכללי להריגת גויים, ובאמרה "אסור ליתן לגוי מתנת [[חינם|חנם]] משום '[[לא תחנם]]', ואסור ליהודי לומר כמה נאה גוי זה"{{הערה|ראה {{בבלי|עבודה זרה|כ|א}} ו{{בבלי|ערכין|יד|א}} .}}. הוא ציין שבעיני התלמוד, גויים חשודים על רביעה של [[זואופיליה|חיות]] או של [[הומוסקסואליות|זכרים]], על [[עריות]] ועל [[ייהרג ואל יעבור#איסור שפיכות דמים|שפיכות דמים]].

▲תשובתם של הרבנים לגבי יחסו השלילי של התלמוד אל הגוי, הייתה שאין למתוח קו משווה בין הגויים שאליהם מתייחס התלמוד לבין הנוצרים, ועובדה היא שאכן יהודים סוחרים עם נוצרים גם ביום חגם של האחרונים, מתייחדים איתם, מלמדים אותם תורה, ועוד.

▲===הערכת תשובות הרבנים===

▲ההבחנה בין גויים בתלמוד לבין נוצרים שבה הסבירו הרבנים את אי הרלוונטיות של הדינים שציטט דונין הייתה טקטית לצורך המשפט בלבד. הספרות ההלכתית לא מבדילה ברובה בין עובדי העבודה הזרה לבין הנוצרים. אומנם יש מיעוט אחרונים שהשתמשו בהבחנה זו באופן חלקי, ואילו הרבנים המתווכחים עשו בה שימוש גורף, ואף הסבירו שדברי התלמוד בגנות הגויים מתייחסים לבני שבע אומות כנען בלבד, דבר שבוודאי אין בו אמת. עם זאת, יש חוקרים שטענו שהצורך להצטדק למען המשפט גרם להפנמה כנה של השקפות סובלניות, דבר שהחוקרים מנסים לאפיין בו במיוחד את רבי [[מנחם המאירי]], חמישים שנה אחר כך.