אלקטרורצפציה – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Echidna - melbourne zoo.jpg|שמאל|ממוזער|ל[[קיפודן נמלים אוסטרלי]] 400 רצפטורים המרוכזים על קצה חוטמו לעומת בן משפחתו [[קיפודן חרטומני|החרטומני]] שלו יש כ-2,000.]]

יכולות החישה האלקטרורצפטורית של שני סוגי ה[[קיפודניים]], שהם יונקים יבשתיים, פשוטים בהרבה. ל[[קיפודן נמלים חרטומני]] יש רק 2,000 רצפטורים ול[[קיפודן נמלים אוסטרלי]] יש בקושי 400 המרוכזים על קצה חוטמו{{הערה|[http://www.mapoflife.org/topics/topic_41_Electroreception-in-fish-amphibians-and-monotremes/ "Electroreception in fish, amphibians and monotremes"] Map Of Life. 2010.}}. שוני זה עשוי להיות קשור לאזורי המחיה שלהם ולשיטת התזונה. קיפודן נמלים חרטומני חי באזורי [[יער טרופי|היערות הטרופיים]] בעלי הלחות הגבוהה שם הוא ניזון מ[[תולעי אדמה]] מתחת לטחב נשורת העלים, כך שאזור מחייתם ככל הנראה עדיף לקליטת אותות חשמל. ההפך מכך הוא אזור המחיה של קרוב משפחתו, קיפודן נמלים אוסטרלי, שהוא משתנה יותר ובאופן כללי צחיח יותר וניזון בעיקר מקני [[נמלה|נמלים]] ו[[טרמיטים]]. הלחות שב[[קן|קנים]] אלו, המגבירה את ה[[מוליכות חשמלית|מוליכות]], ככל הנראה מאפשרת חישה אלקטרורצפטורית לאיתור הטרף המחופר, במיוחד לאחר [[גשם|גשמים]]. ניסויים הראו כי ניתן ל[[התניה קלאסית|התנות]] קיפודניים להגיב לשדות חשמליים חלשים ב[[אדמה]] לחה ובמים. [[השערה (מדע)|משערים]] כי חישת החשמל של הקיפודניים היא שריד אבולוציוני מ[[אב קדמון]] שדמה לברווזן{{הערה|שם=ממו}}.