ויקיפדיה

מרקורי-אטלס 6 – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הפיכת קישורים מהצורה ISBN XXX לתבנית:ISBN (דיון)
קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 20:
|תמונה=Mercury 6, John H Glenn Jr.jpg
|כיתוב=[[ג'ון גלן]] - האמריקאי הראשון במסלול סביב כדור הארץ בחלל
|הקודם=[[קובץ:Mercury 4 - Patch.jpg|30px]] [[מרקורי-רדסטון 4|מרקורי־רדסטון 4]]
|הבא=[[קובץ:Aurora 7 patch.png|30px]] [[מרקורי-אטלס 7|מרקורי־אטלס 7]]
|שם=מרקורי-אטלסמרקורי־אטלס 6}}
 
'''מרקורי־אטלס 6''' (או '''MA-6''') הייתה משימת החלל המאוישת השלישית של [[ארצות הברית]] במסגרת [[תוכנית מרקורי]]. ב־20 בפברואר 1962 שוגר [[ג'ון גלן]] בחללית '''פרנדשיפ 7''' והקיף את [[כדור הארץ]] שלוש פעמים, ובכך הפך ל[[אסטרונאוט]] האמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ.{{הערה|ברית המועצות כבר שיגרה שני קוסמונאוטים שהקיפו את כדור הארץ, [[יורי גגארין]] ב[[ווסטוק 1]] ו[[גרמן טיטוב]] ב[[ווסטוק 2]]}}{{הערה|שם=היסטוריה|{{Cite book|url=http://www.hq.nasa.gov/office/pao/History/SP-4201/toc.htm|title=This New Ocean: A History of Project Mercury|last=Swenson Jr.|first=Loyd S.|last2=Grimwood|first2=James M.|last3=Alexander|first3=Charles C.|work=Published as NASA Special Publication-4201 in the NASA History Series|publisher=NASA|year=1989|editor-last=Woods|editor-first=David|chapter=13-4 An American in Orbit|format=url|access-date=July 14, 2009|editor-last2=Gamble|editor-first2=Chris|chapter-url=http://www.hq.nasa.gov/office/pao/History/SP-4201/ch13-4.htm}}}} החללית שוגרה באמצעות המשגר [[אטלס LV-3B]] מ־LC-14 ב[[נמל החלל קייפ קנוורל]] שב[[פלורידה]]. הטיסה ארכה 4 שעות, 55 דקות ו־23 שניות.
שורה 33:
===צוות גיבוי===
*'''טייס''': [[סקוט קרפנטר]]
 
 
== החללית ==
החלליתאת עוצבהמבנה עלהחללית ידיתכננו מקסים פגט{{הערה|[http://history.nasa.gov/Apollo204/faget.html אודות Dr. Maxime A. Faget באתר נאס"א]}} וקבוצת משימות החלל של נאס"א. החללית הייתה בגודל של 1.9 מטר על 7.9 מטר (אם כוללים את מערכת מילוט בזמן השיגורהמילוט). לחלליתנפח היההחללית נפחהמדוחס מדוחס שלהיה 1.7 [[מ"ק]], המאפשר להכניס אליה איש צוות אחד בלבד. החללית כללה 120 בקרים: 55 [[מיתוג|מתג]]ים [[חשמל]]יים, 30 [[נתיך|נתיכים]] ו-35ו־35 ידיות מכניות. החלק החיצוני היה עשוי תערובת מתכת הנועדהשנועדה לעמוד בטמפרטורות הגבוהות.{{הערה|שם=ה15|Logsdon, John M. with Roger D. Launius (editors) Exploring the Unknown: Selected Documents in the History of the U.S. Civil Space Program / Volume VII Human Spaceflight: Projects Mercury, Gemini, and Apollo [http://history.nasa.gov/series95.html NASA History Series], 2008}}
 
החללית נבנתה בצורת חרוט, עם "צוואר" בקצה הצארץ בבסיס היה מגן החום, שהורכב מ[[חומרים מרוכבים]] ב[[מבנה כוורת]] של [[פיברגלס]] ואלומיניוםו[[אלומיניום]]. מגן החום היה מחובר למערכת של מנועי בלימה שנועדו לבלום את מהירות החללית בעת כניסההכניסה לאטמוספירה. בינןבין מנועי הבלימה היו שלוש רקטות שנועדו לשלב הפרדותלהפרדה מהמשגר והכנסהולהכנסה למסלול. הרצועות שמכילים את מכלול זה נועדו להפתחלהיפתח כאשר המכלול כבר לא היה נחוץ ולהתנתק. תא הצוות היה מדוחס אוויר.; בפניםבתוכו האסטרונאוט היה יכול היה לשבת בתוך כיסאמושב מותאם, כאשר המכשירים של הניסויים לפניו ומגן החום לגבו. מתחת לכיסאלמושב האסטרונאוט הייתה מערכת השליטה בתנאי הסביבה, אשר סיפקה את החמצן והם, ופינתה את הפחמן הדו-חמצניהדו־חמצני. אזורתא המכשירי (recovery compartment)הנחיתה הכיל שלושה מצנחים, מצנח להתייצבותלייצוב הנפילה החופשית ועוד שני מצנחים (אחד ראשי והשני לגיבויוגיבוי). חלק משלב הנחיתה היה אמור להפרשלהיפרש עם השלחתהשלכת מגן החום במהלך הנחיתה. {{הערה|שם=היסטוריה}}{{הערה|שם=קטפול|Catchpole, John (2001). Project Mercury - NASA's First Manned Space Programme. Chichester, UK: Springer Praxis. {{ISBN|1-85233-406-1}}}}. בקצה הייתההחללית היו מותקנים האנטנה שנועדה גם לתקשורת, וגם חיישני ניווט. מערכת מילוטהמילוט בזמן שיגור הכילההייתה שלוש רקטות דלק מוצק שיכוליםשבמקרה לירותשל בזמןתקלה תקלתבשיגור שיגורהיו ולהריחניצתות, מרימות ומרחיקות את תא הצוות מהמשגר. לחללית לא היה מחשב, אלאוהיא התבססוהתבססה על חישובים שנעשו במטה נאס"א על הקרקע ותוצאותיהם שודרו אל החללית במהלך הטיסה.
 
מפעלי [[מקדונל איירקראפט קורפוריישן|מקדונל]] החלו לייצר את החללית '''מרקורי מס'מספר 13''' במאי 1960. היא יועדה לטיסת MA-6 באוקטובר 1960, וסופקהוהובאה לקייפ קנוורל ב־27 באוגוסט 1961. החללית והמשגר חוברו ב־2 בינואר 1962.
 
[[קובץ:Mercury-spacecraft-color.png|ממוזער|ימיןשמאל|450px350px|מבנה חללית מרקורי, :{{ש}}1:. מנועי בלימה {{ש}}2:. מגן החום, {{ש}}3:. תא הצוות {{ש}}4:. תא החזרה (מכיל את מצנחי הנחיתה) {{ש}}5:. מערכת מילוט בזמן שיגור {{ש}}6:. אנטנה]]
 
{{-}}
== הכנות לטיסה ==
לאחר ביצוע מוצלח של טיסת [[מרקורי-אטלס 5|מרקורי 5]] שנשאה את השימפנזה [[אנוס (שימפנזה)|אֵנוֹס]] בטיסה מסלולית שהקיפה את כדור הארץ פעמיים, בסוף נובמבר 1961, החלו לצפות לטיסה מאוישת אמריקאית ראשונה שתקיף את כדור הארץ. נאס"א הודיעה על בחירת [[ג'ון גלן]] כטייס הראשי ועל [[סקוט קרפנטר]] כגיבוי לו. 
שורה 52 ⟵ 50:
כיוון שההשפעות של [[חוסר משקל|מיקרו־כבידה]] וטיסה מסלולית על בני אדם היו ידועים באותו זמן רק לברית המועצות, ניתנה לגלן ערכת עזרה ראשונה עם מורפיום להקלה על הכאב, ועוד תרופות לטיפול בהלם ובבחילות. כמו כן, ניתנה לו ערכת הישרדות לסיוע לאחר הנחיתה באוקיינוס, שכללה גם אותות מצוקה, [[מנת קרב|מנות קרב]], [[רפסודה]] ו[[רובה]] להרחקת [[כרישים]].{{הערה|{{cite web|url=http://history.nasa.gov/SP-4001/p2a.htm|title=Project Mercury Chronology|publisher=NASA}}}}
 
[[קובץ:John Glenn OK (9460624730).jpg|ממוזער|ימיןשמאל|ג'ון גלן בודק את הכנת שם הטיסה על גבי פרנדשיפ 7]]
 
== הטיסה ==
שורה 65 ⟵ 63:
בשעה 14:47 UTC, שלוש שעות ו־44 דקות לאחר שגלן נכנס לחללית, השיגור התחיל.{{הערה|שם=היסטוריה}}
 
ב־14:47 UTC, אחרי יותר משעתיים של עצירות ואחרי כמעט ארבע שעות מאז שגלן נכנס לחללית, לחץ המהנדס תומאס אומאלי על הכפתור שהורה על התחלת השיגור.{{הערה|שם=תומאס|[https://www.nasa.gov/topics/history/features/omalleyobit.html Famed Engineer O'Malley Dies at age 94] אתר נאס"א מתאריך 13 בנובמבר 2009}} המהנדס איחל לו "אלוהים ישמור צאתך ובואך" ("the good Lord ride all the way", ברכה הנהוגה אצל הטייסים) בעוד [[סקוט קרפנטר]] איחל לו "דרך צלחה גלן" ("Godspeed John Glenn", משפט אשר הפך להיות סימןלסימן ההיכר של טיסה זו). עקב תקלה ברדיו של גלן, הוא לא שמע את הברכה בזמן השיגור.{{הערה|שם=7דברים|[http://www.history.com/news/7-things-you-may-notknow-about-john-glenn-and-friendship-7 ברברה מרנזאני, 7 דברים שאולי לא ידעת על ג'ון גלן וטיסת פרנדשיפ 7] ערוץ ההיסטוריה מתאריך 8 בדצמבר 2016}}
 
בזמן השיגור הגיע ה[[דופק]] של גלן ל־110 פעימות בדקה.
שורה 86 ⟵ 84:
במעבר מעל הוואי, גלן חווה הפרעות בתדרי הרדיו. תוך כדי מעבר מעל מקסיקו, הודיע מרכז הבקרה של מרקורי כי מנוע הסבסוב גורם לבעיות שליטה בבקרת ההכוון, בעיה שנשארה למשך כל הטיסה. בעיית בקרת הכוון גרמה לסחיפה בייצוב החללית והיא נסחפה במעלה וחצי כל שנייה לכיוון ימין. גלן עבר לבקרה ידנית והחזיר את החללית להכוון הנכון. הוא ניסה מספר מצבי בקרה כדי למצוא דרך להשתמש בכמה שפחות דלק, ובחר לבסוף בשיטת ה[[טוס-על-חוט|טוס־על־חוט]]. לאחר זמן קצר נראה כי המנוע עובד שוב וגלן חזר לבקרה אוטונומית. אולם הבעיות חזרו שוב וגלן המשיך בבקרה ידנית למשך שארית הטיסה.
 
תוך כדי תחילת ההקפה השנייה ובמעבר מעל קייפ קנוורל, בקר המשימה בקרקע דון ארביאן שם לב כי חיישן האחראי על מערכת הנחיתה (מקטע 51) נותן נתונים מוזרים, שמגן החום ומערך הנחיתה כביכול לא נעולים במקומם. אם נתונים אלו היו נכונים, מגן החום הוחזק במקומו על ידי רצועות המנועים בלבד.{{הערה|שם=קראנץ|ג'ין קראנץ, בספרו Failure is not an option, זכרונות מנהל הטיסה ממרקורי, ג'מיני ואפולו, פרק 3 - God speed john Glenn, עמ'55-7755–77, {{ISBN|0-425-17987-7}}}} מרכז הבקרה הורה לעקוב אחרי נתוני החיישן והציע לגלן להעביר את חיישן למצב "כבוי". גלן לא שם לב לבעיה באופן מיידי, אבל הוא התחיל לחשוד כשמרכז הבקרה ביקש לוודא שהחיישן היה כבוי. בינתיים, החללית פרנדשיפ 7 חצתה שוב את האוקיינוס האלנטי וגלן היה עסוק בבקרת הכוון ידנית של החללית תוך כדי ניסיון להשלים כמה שיותר משימות מהמשימות שהיו בתוכנית הטיסה.
 
במעבר מעל האיים הקנריים, גלן ציין כי ה"גחליליות" שהוא רואה אינן קשורות לגז הנפלט ממנועי מערכת בקרת ההכוון. כמו כן הוא דיווח שהוא מרגיש חם מדי בתוך חליפת החלל שלו אולם לא השקיע זמן לבדוק את טמפרטורת חליפת החלל. תוך כדי מעבר אתרי המעקב אחרי החללית, הבחינו בזנזיבר ובניגריה כי יש ירידה ב־12% באספקת החמצן של החללית. במעבר השני מעל האוקיינוס ההודי, תחנת המעקב אחרי הטיסה שהייתה בספינה באוקיינוס הייתה תחת תנאי מזג אוויר קשים. תחנת המעקב תכננה לשחרר בלוני תצפית מזג אויר, אולם הם ירו נורי תאורה כדי שגלן יוכל לראות אותם. עם זאת, גלן לא הצליח לראות אותם אלא רק את הברקים של הסופה.
שורה 110 ⟵ 108:
[[קובץ:USS_Noa_(DD-841)_hoists_Friendship_7_capsule_aboard_1962.jpg|ממוזער|המשחתת USS NOA מעלה את קפסולת החללית '''פרנדשיפ 7''' על הסיפון]]
 
פרנדשיפ 7 נחתה באוקיינוס האטלנטי ב־{{Coord|21|20|N|68|40|W}}{{כ}} - 64 ק"מ מאזור הנחיתה המתוכנן.{{הערה|שם=היסטוריה}} חישובי הנחיתה לא לקחו בחשבון את השינוי במשקל החללית עקב ניצול הדלק. המשחתת USS נוואה, שכינוייה "ראש פלדה" הבחינה בחללית תוך כדי פרישת המצנח. המשחתת הגיעה לחללית והרימה אותה אל הסיפון תוך 20 דקות מנחיתתה.{{הערה|שם=תוצאות}}. גלן התכוון בהתחלה לצאת דרך הפתח העליון, אולם כיוון שהיה חם מדי בחללית, הוא פלט את פתח הצד במקום. המילים הראשונות שלו כשיצא מהחללית היו "היה חם בפנים."{{הערה|שם=היסטוריה}}
 
=== פרמטרי המסלול ===
שורה 120 ⟵ 118:
 
==ההקפה הרביעית==
לאחר שובה המוצלח של החללית '''פרדנשיפ 7''' נאס"א הכריזה ב-19ב־19 באפריל 1962, כי החללית תושאל לממשלת ארצות הברית ותהיה חלק ממסע עולמי אשר יקיף את העולם, יכלול למעלה מ-20מ־20 תחנות ויגע בכל היבשות. המסע הזה, שנועד לפאר את הטיסה, נודע בשם "ההקפה הרביעית של פרנדשיפ 7".{{הערה|שם=ספרמרקורי|{{Cite book|url=http://ntrs.nasa.gov/archive/nasa/casi.ntrs.nasa.gov/19630011968_1963011968.pdf|title="Project Mercury: A Chronology"|publisher=NASA|work=NASA report SP-4001|last=Grimwood|first=James M.|year=1963|access-date=19 December 2016}}}}
 
משימת פרנדשיפ 7 סומנה כהצלחה, תרמה רבות למשימת מרקורי ואפשרה לנאס"א את האפשרות להאיץ את התקדמותה ומאמציה של משימת מרקורי.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מרקורי-אטלס_6"