הבדלים בין גרסאות בדף "פרנץ פנון"

הוסרו 2 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
מ (בקרת זהויות)
מ (סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
בכתביו הטיף ל[[מהפכה]] מתמדת, לנטישת [[אירופה]] ותרבותה, לפרישה מה[[מודרניות]] ומה[[תעשייה|תיעוש]], ל[[אלימות]] שחורה נגד הלבנים ול[[פמיניזם|שחרור האישה]]. האלימות, לשיטתו, היא שלב הכרחי בדרך ל[[שחרור]], כאמצעי עבור אלה הרוצים להשתחרר מעול של [[דיכוי]]. ה[[טרור]] עליו הוא מדבר איננו טרור "עיוור" או טרור לשמו, אלא טרור מכוון למטרה פוליטית מוגדרת, ולו שיטה והנהגה מהפכנית. ב[[הקדמה]] שכתב לספרו של פנון, "'''מקוללים עלי אדמות'''", הקצין [[ז'אן-פול סארטר]] את עמדתו של פנון בנושא הבחירה בדרך האלימות. פנון לא מחה על כך, אך בהזדמנויות אחדות דיבר על רצונו להבהיר את דבריו ולהעמידם על דיוקם. הדבר לא עלה בידו, מאחר שנפטר מ[[לוקמיה]] בדצמבר [[1961]], שבועות אחדים לאחר שהספר יצא לאור.
 
בעבודתו כפסיכיאטר חולל שינויים שנחשבו בזמנם למהפכניים בגישה כלפי המטופלים ובשיטות הטיפול בהם. הניסיון שלו להבין את המדוכאים, הנשלטים והחלשים ולסייע להם, צמח על רקע עבודתו המקצועית. על סמך מטופליו, טען פנון כי הקולוניאליזם היווה גורם מרכזי בהתפרצותן של [[מחלת נפש|מחלות נפש]] ביבשת [[אפריקה]].
 
==ביוגרפיה==
פנון מתאר את התהליך המהפכני של הדה-קולוניזציה ככזה שעשוי לייצר אדם חדש, [[תודעה]] אנושית חדשה, שתתגבר על עוולות ו[[דעה קדומה|דעות קדומות]]{{הערה|שם=Hiddleston}}.
 
אחת הביקורות שהופנתה באופן תדיר כלפי ספר זה היא שהוא מהלל את האלימות. לדעת אחדים, ביקורת זו התעצמה בעקבות ההקדמה שכתב סארטר לספר זה ואשר מצדיקה את האלימות. עדות לכך ניתן לראות באחד מהציטוטים המפורסמים מתוך ההקדמה: "חיסול של אירופי משיג שתי ציפורים במכה אחת, הוא מחסל בו זמנית את המדכא ואת המדוכא: מה שנותר הוא אדם אחד מת ואדם אחד חופשי"{{הערה|שם=bavel}}.
 
==השפעתו==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
 
{{מיון רגיל:פנון, פרנץ}}
{{בקרת זהויות}}
 
{{מיון רגיל:פנון, פרנץ}}
[[קטגוריה:פילוסופים]]
[[קטגוריה:פסיכיאטרים]]