חוק האזרחות (ישראל) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: מחל\1 מידבק\2
שורה 74:
אזרח ישראלי, המעוניין לוותר על אזרחותו, יכול לפנות לשר הפנים בכתב ולבקש זאת, אולם ההחלטה הסופית בעניין היא של שר הפנים, והוא יכול גם לסרב לבקשה, לפי שיקול דעתו. מדיניות משרד הפנים עד כה מקשה על המבקשים לוותר על אזרחותם, ודורשת מהם, בין היתר, להוכיח שהם חיים זמן רב מחוץ למדינת ישראל.
 
בין השנים 1980 - 2008 קבע החוק שאזרח ישראלי היוצא מישראל שלא כדין למדינת אויב, או רוכש את אזרחותה, יראוהו כמי שוויתר על אזרחותו הישראלית, והיא תתבטל מיום צאתו את ישראל. ישראלים שבקשו להגר למדינת אויב, נדרשו לוותר על אזרחותם הישראלית{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/07/090/106/r14/07106090.r14.htm בג"ץ 10609/07], סעיף 35}}.
 
ב[[מרץ]] [[2011]] אישרה הכנסת תיקון נוסף לחוק האזרחות{{הערה|1=[[רשומות]], [http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2289/2289.pdf ספר החוקים ה'תשע"א, עמוד 733]}}. התיקון מוסיף אפשרות של ביטול אזרחות מטעמי הפרת אמונים למדינה כעונש בהליך פלילי על מעשה טרור לפי חוק איסור מימון טרור, או מעשה בגידה או ריגול לפי סעיפים מסוימים בחוק העונשין (אותם סעיפים המאפשרים הגשת בקשה ל[[בית משפט לעניינים מינהליים]], בתוספת מספר סעיפים נוספים), וזאת לפי בקשת [[שר הפנים]] באישור [[היועץ המשפטי לממשלה]], שתוגש לבית המשפט הדן בעבירה. הסייגים על שלילת אזרחותו של אדם שיישאר בשל כך חסר אזרחות חלים גם במקרה זה.