מספר סיפורים – הבדלי גרסאות

'''מסַפֵּר סיפורים''' הוא [[אומנות|אומן]] בהשמעת והצגת סיפורים לקהל מאזינים. תפקידו של המספר קיים מקדמת דנא, בכל [[תרבות|תרבויות]] האנושיות. בטרם [[ידיעת קרוא וכתוב]] הייתה נפוצה, שימשו מספרי הסיפורים כלי יחיד כמעט להעברת [[סיפור עם|סיפורי עם]], [[סיפור עם|אגדות]] ו[[מיתולוגיה|מיתולוגיות]] להמון. על מנת שיוכלו לזכור את סיפוריהם [[לימוד בעל פה|בעל פה]] פיתחו מספרי סיפורים שיטות [[מנמוניקה]] (עזרי זיכרון) כגון שימוש ב[[חריזה|חרוז]]ים וב[[משקל (שירה)|משקל]], [[לשון נופל על לשון]], חזרות, סידור ב[[מספר טיפולוגי|מספרים טיפולוגיים]] וכדומה. כן פיתחו מספרי הסיפורים שיטות [[רטוריקה|רטוריות]] על מנת לרתק את קהלם, להפתיע אותו ולרגש אותו. בתרבויות מסוימות נהוג שהמספר שר את סיפורו כעין [[בלדה]] ובאחרות נהוג יותר סיפור ב[[פרוזה]].

 

 

כיום נעשה ניסיון מודע לשמר את אומנות סיפור הסיפורים, באמצעות [[הקלטה]] של מספרי סיפורים מסורתיים, לימוד האומנות ב[[קורס]]ים ועריכת [[פסטיבל]]ים למספרי סיפורים. ב[[ישראל]] פעיל מאז [[1993]] [[פסטיבל מספרי סיפורים]] ב[[תיאטרון גבעתיים]] מייסודו של [[יוסי אלפי]]. כן משתלב הנושא במקצועות כגון [[טיפול בדרמה]], [[מורה דרך|הדרכת טיולים]], [[מורה|הוראה]], [[נאום]] פוליטי ועסקי{{הערה|[http://blogs.hbr.org/2009/08/how-a-2minute-story-can-help-y/ How a 2-Minute Story Helps You Lead]}} ועוד.