לואי אנטואן דה סן-ז'וסט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ויקישיתוף בשורה |
|||
שורה 56:
הנאום שסן-ז'וסט עלה לשאת הופרע בקריאות ביניים כמעט מרגע שהתחיל. המולה החלה להתפשט בוועידה, ומתנגדיו של רובספייר (ה"תרמירדורינים") החליטו לעצור את רובספייר יחד עם סן-ז'וסט, לה-באס, קוטון, אוגוסט רובספייר (אחיו הצעיר של מקסימיליאן) ופרנסואה הנריוט (מפקד המשמר הלאומי). הקומונה בפריז והמשמר הלאומי פעלו בהתחלה נגד ההפיכה. הם ניסו לכתר את מקום מושב הועידה ולשחרר את העצורים, אבל המהפכנים הצליחו לגייס כוח צבאי משלהם וההגנה של חוגו של רובספייר פוזרה. כשמצב זה התברר, אוגוסט רובספייר וקוטון זרקו את עצמם מחלונות בית הועידה בשני ניסיונות [[התאבדות]] כושלים. לה-באס ירה לעצמו בראש והיה היחיד שהצליח להרוג את עצמו מייד. רובספייר נורה בלסתו, ככל הנראה גם בניסיון התאבדות, אבל הצליח רק לרסק את [[לסת]]ו. סן-ז'וסט בחר לא לנקוט באותם האמצעים והוא "קם, עמד בשקט ובאופן כמעט נונשלנטי כדי לקבל את פני שוביו".{{הערה|שם=Schama844|Simon Schama, '''Citizens: A Chronicle of the French Revolution''', New York: Alfred A. Knopf, 1989, pp. 844. }} הוא הוצא להורג בגיליוטינה יחד עם השבויים האחרים ב-[[28 ביולי]] כחודש לפני שמלאו לו 27 שנים ובתום קריירה פוליטית שנמשכה פחות משנתיים, אך הייתה מלאה בדם, הישגים צבאיים, ומעורבות באירועים ששינו את פני המהפכה.
==
<div class="mw-content-ltr">
* Norman Hampson, '''Saint-Just''', Cambridge, MA: Basil Blackwell, 1991
</div>
==קישורים חיצוניים==
| |||