בעל קורא – הבדלי גרסאות

נוספו 687 בתים ,  לפני 4 שנים
ביטול גרסה 21061071 של אבי84 (שיחה) מידע מועיל
(סדר השמטת כפילויות ניסוח)
(ביטול גרסה 21061071 של אבי84 (שיחה) מידע מועיל)
[[קובץ:ReadingOfTheTorah.jpg|300px|ממוזער|שמאל|קריאת התורה בבית הכנסת. ליד בעל הקורא עומד אדם המסמן לו בידיו את [[טעמי המקרא]].]]
'''בַּעַל קוֹרֵא''' (או '''בַּעַל קְרִיאָה''') הוא אדם העוסק ב[[קריאה בתורה]] ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] בפני ציבור המתפללים.
 
[[ספר תורה|ספר התורה]] המשמש לקריאה בתורה מכיל את הטקסט ב[[כתיב חסר]], ללא סימני [[ניקוד]] וללא [[טעמי המקרא]], הקובעים את ההפסקות בקריאה (בדומה ל[[פיסוק]]), ואת נעימת הקריאה. מצב זה הופך את פעולת הקריאה בתורה לפעולה לא פשוטה, שלא די בידיעת [[קריאה]] כדי לעשותה, ונדרשים מומחיות ואימון, שהרוכש אותם קרוי "בעל קורא".
 
לפי ההלכה ראוי שכל אדם ידע לקרוא ב[[ספר תורה]] ללא טעמים, אך בעקבות ריבוי [[עם הארץ|עמי הארצות]] תיקנו [[חז"ל]] שיהיה בכל [[בית כנסת]] אדם שידע לקרוא בתורה{{דרוש מקור}}.
 
בעבר כל אדם שעלה לתורה היה קורא בעצמו את הקריאה, בדורות מאוחרים התבטל נוהג זה. הרב [[אפרים מרגנסבורג]] כתב בחריפות נגד ביטול המנהג, אולם ה[[רא"ש]] כתב שכדי למנוע מריבות בבית הכנסת רשאים שהשליח ציבור יקרא בקול והמברך יקרא בלחש ביחד אתו, כדבריו נוהגים כיום ברוב הקהילות {{הערה| {{שולחן ערוך|אורח חיים|קמא|א}}. ודעת ה[[פרי חדש]] שהמנהג שהחזן קורא אפילו שהעולה בקיא בקריאה}}. ב[[יהדות תימן]] עד היום נוהגים כמנהג הקדום.
== מקור ==
בעבר כל אדם שעלה לתורה היה קורא בעצמו את הקריאה, בדורות מאוחרים התבטל נוהג זה. הרב [[אפרים מרגנסבורג]] כתב בחריפות נגד ביטול המנהג, אולם ה[[רא"ש]] כתב שכדי למנוע מריבות בבית הכנסת רשאים שהשליח ציבור יקרא בקול והמברך יקרא בלחש ביחד אתו, כדבריו נוהגים כיום ברוב הקהילות {{הערה| {{שולחן ערוך|אורח חיים|קמא|א}}. ודעת ה[[פרי חדש]] שהמנהג שהחזן קורא אפילו שהעולה בקיא בקריאה}}. ב[[יהדות תימן]] עד היום נוהגים כמנהג הקדום.
 
{{ציטוט|תוכן=ותיפח רוחם של חזנים שהעומד לקרות בתורה מברך לפניה ולאחריה והחזן קורא. ועוד פעמים ששותק הקורא ומברך ברכה לבטלה והציבור לא יצאו ידי קריאת שבעה והחזן מברך ששה [פשיטים] לכבוד התורה והוא קלון התורה ועתיד הקדוש ברוך הוא לפרע ממי שיש בידו למחות ואינו מוחה, ובידי אין למחות כי אומרים מנהג אבותינו תורת משה רבינו כמו שכתבת.|מקור=הרב [[אפרים מרגנסבורג]] מובא בספר [[שבלי הלקט]] סימן לה|אנגלית=}}
 
[[ספר תורה|ספר התורה]] המשמש לקריאה בתורה מכיל את הטקסט ב[[כתיב חסר]], ללא סימני [[ניקוד]] וללא [[טעמי המקרא]], הקובעים את ההפסקות בקריאה (בדומה ל[[פיסוק]]), ואת נעימת הקריאה. מצב זה הופך את פעולת הקריאה בתורה לפעולה לא פשוטה, שלא די בידיעת [[קריאה]] כדי לעשותה, ונדרשים מומחיות ואימון, שהרוכש אותם קרוי "בעל קורא".
===== תיקון קוראים =====
 
כסיוע לבעל קורא, בעת שהוא מתאמן על קריאתה של [[פרשת השבוע]], הודפס ספרמשמש [[תיקון קוראים]], שבושהוא הטקסטספר שהטקסט המקראי מופיע בו בשתי עמודות, אחת הזהה לטקסט המופיע בספר התורה, והאחרת מכילה את הטקסט יחד עם ניקוד וטעמי המקרא.
 
כסיוע נוסף, במקרים שבהם הבעל קורא אינו בקיא דיו בהגיית הטקסט המקראי ובסימניו, עומד לידו אחד המתפללים (שנקרא "סומך"), ומאזין בקפדנות ומקרוב לקריאה בתורה. ומעמידאם אותובעל עלהקורא טעויותיו.שוגה מקובלבאופן שגםשמחייב חזרה לאחור, הסומך יהיהמסמן או אומר לו על טעותו. אם בעל ידעהקורא לשונישוכח מספיקבמקום עלמסוים מנתאת לדעתההגייה מתיאו לתקן.הטעם הנכונים, הסומך אומר או מסמן לו אותם.
==== סומך ====
כסיוע נוסף, במקרים שבהם הבעל קורא אינו בקיא דיו בהגיית הטקסט המקראי ובסימניו, עומד לידו אחד המתפללים (שנקרא "סומך"), ומאזין בקפדנות ומקרוב לקריאה בתורה. ומעמיד אותו על טעויותיו. מקובל שגם הסומך יהיה בעל ידע לשוני מספיק על מנת לדעת מתי לתקן.
 
בעיהמקובל נפוצהלצרף בבתיסומך הכנסתלבעל שהקהלקורא, מקתןכדי שהוא לבדו יוכל לתקן את בעלהבעל קורא באופן מיידי וברור, להוציא את קהל המתפללים שלעתים מתקן את הקורא גם אם אין עילה מספקת לעשות כן (כגון תיקון מזערי בדגשים, וישאו תיקון בטעמי המקרא כשהדבר לא משנה את משמעות המילה), והדבר גורם לקטיעת רצף הקריאה. לפיכך, מקובל שגם הסומך יהיה בעל ידע לשוני מספיק על מנת לדעת מתי יש צורך לחזור. בעיה נוספת היא שאם הקהל מתחיל לצעוק לבעל הקורא לחזור אחורה, בזהיש חשש לאיסור [[הלבנת פנים]]{{הערה|אורלי הררי, [http://www.inn.co.il/News/News.aspx/302541 פסק הלכה: אסור לפגוע בקורא בתורה ששוגה], באתר [[ערוץ 7]], א' באב ה'תשע"ה (17 ביולי 2015)}}.
 
ניגון טעמי המקרא שונה מעדה לעדה, ולכן בעל קורא הוא בדרך כלל בעל ידע המאפשר לו קריאה בתורה רק בבית כנסת של בני עדתו.