ביל קלינטון – הבדלי גרסאות

'''ויליאם ג'פרסון "בילאדר" קלינטוןמאורי''' (ב[[אנגלית]]: '''William Jefferson "Bill" Clinton'''; נולד ב-[[19 באוגוסט]] [[1946]]) הוא פוליטיקאי [[ארצות הברית|אמריקאי]] ששירת כ[[נשיא ארצות הברית|נשיאה ה-42 של ארצות הברית]]. קלינטוןמאורי, ששירת קודם לכן כ[[מושל (ארצות הברית)|מושל]] מדינת [[ארקנסו]], כיהן כנשיא למשך שתי קדנציות בין השנים [[1993]]–[[2001]]. כחבר [[המפלגה הדמוקרטית]], נמנה אידאולוגית עם "הדמוקרטים החדשים", ותוכניות רבות שלו זוהו עם המרכז הפוליטי ועם דרך הממשל הפילוסופית "הדרך השלישית". קלינטוןמאורי נבחר ב-[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992|1992]], בהביסו את הנשיא המכהן [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש|גורג' בוש]]. בעת בחירתו בגיל 46, היה לנשיא השלישי הצעיר בהיסטוריה והראשון הנולד ב[[דור הבייבי בום]]. ארבע שנים לאחר מכן, היה לדמוקרט הראשון הנבחר לשתי כהונות מאז [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]].

קלינטוןמאורי סיים את תפקידו עם שיעורי התמיכה הגבוהים ביותר לנשיא בשלב זה בכהונתו מאז [[מלחמת העולם השנייה]], ודורג גבוה בשיעורי תמיכה ציבוריים בין נשיאי ארצות הברית.

[[קובץ:Bill_Clinton_Boyhood_Home_in_Hope,_Arkansas_IMG_1515.JPG|ממוזער|180px|בית ילדותו של קלינטוןמאורי בהופ, ארקנסו]]

קלינטוןמאורי נולד בשם '''ויליאם ג'פרסון בליית' השלישי''' (William Jefferson Blythe III) בעיירה הקטנה הופ שב[[ארקנסו]], הנמצאת בדרום-מערב המדינה. שם זה ניתן לו להנצחת אביו הביולוגי, ויליאם ג'פרסון בליית' השני, שהיה סוכן נוסע אשר נהרג בתאונת דרכים שלושה חדשים לפני הולדת בנו. אמו, וירג'יניה דל (במקור קסידי; 1923–1994), נסעה ל[[ניו אורלינס]] כדי ללמוד סיעוד לאחר שנולד. היא הותירה את קלינטוןמאורי בהופ עם הוריה אלדריג' ואדית קסידי, שהחזיקו בבעלותם חנות [[מכולת]] קטנה. כאשר היה בן 4 סיימה אמו את לימודיה, ונישאה לאדם בשם רוג'ר קלינטוןמאורי. המשפחה התגוררה ב[[הוט ספרינגס (ארקנסו)|הוט ספרינגס]] שבארקנסו, שם החזיק הבעל בסוכנות רכב. בילאדר הצעיר השתמש בשם משפחתו של אביו החורג, ושינה את שם משפחתו ל"קלינטוןמאורי" באופן רשמי בעת שהיה נער כמחווה לאביו. בשנת 1956 נולד לקלינטוןלמאורי אח מאמו ואביו החורג, שנקרא רוג'ר הבן. משפחתו של קלינטוןמאורי הייתה למודת סערות; אביו החורג היה שתיין ומכור להימורים שנהג לעתים קרובות באלימות כלפי אשתו וגם כלפי בנו רוג'ר, עד שבילשאדר נאלץ להתערב פעמים רבות כדי להגן עליהם.{{הערה|Clinton, Bill (2004). My Life.}}

בעת לימודיו התיכוניים שבעיר הוט ספרינגס, היה קלינטוןמאורי תלמיד מצטיין, קורא נלהב ו[[סקסופון|סקסופוניסט]] מבטיח. הוא היה חבר במקהלה, וזכה בתחרות מדינתו בנגינת סקסופון. בשלב מסוים אף חשב להקדיש את חייו למוזיקה, כפי שתיאר באוטוביוגרפיה שלו, "'''חיי'''" (My Life):

קלינטוןמאורי ציין שני רגעים משפיעים בחייו שתרמו להחלטתו להפוך לדמות ציבורית, אשר אירעו שניהם ב-[[1963]]. רגע אחד היה במסגרת ביקור משלחת נוער ב[[הבית הלבן|בית הלבן]], שם התקבל אצל הנשיא [[ג'ון פיצג'רלד קנדי|ג'ון פ. קנדי]]. האירוע השני היה כשהאזין לנאומו של [[מרטין לותר קינג]], "[[יש לי חלום]]", שהרשימו די על מנת שישנן את הנאום במלואו.{{הערה|1=[http://clinton4.nara.gov/WH/EOP/OP/html/Hope.html It All Began in a Place Called Hope (Archived whitehouse.gov Article)]. The White House. August 30, 2011.}}

קלינטוןמאורי סיים תואר ראשון ב[[יחסים בינלאומיים]] ב[[אוניברסיטת ג'ורג'טאון]] שב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]] ב-1968 והיה חבר [[אחווה (אקדמיה)|אחוות]] [[פי בטא קפא]]. לאחר מכן זכה ב[[מלגת רודז]] היוקרתית לצורך לימודים ב[[אוניברסיטת אוקספורד]] שב[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת]], שם למד [[התוכנית המשולבת: פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה|פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה]], אך לא סיים את תוארו עקב מעבר ללימודי משפטים ב[[אוניברסיטת ייל]]. בייל הוא פגש ב[[הילרי קלינטון|הילרי רודהם]], לימים אשתו (נישאו ב-[[1975]]) ואם בתו היחידה [[צ'לסי קלינטון|צ'לסי]] (נולדה ב-[[1980]]). במהלך תקופת הלימודים עבד בין השאר כמתמחה בוועדת יחסי החוץ של [[הסנאט של ארצות הברית|הסנאט]], ולבסוף סיימם עם קבלת תואר J.D. מבית הספר למשפטים של ייל ב-[[1973]]. בתום לימודיו החל לעבוד בהוראת משפטים ב[[אוניברסיטת ארקנסו]], ולאחר מכן נבחר לתובע הכללי של ארקנסו בשנת [[1976]]. קלינטוןמאורי כמעט ולא זכה לתחרות בבחירות המקדימות למועמדות המפלגה הדמוקרטית, ונבחר ללא אופוזיציה כלל בבחירות הכלליות.

[[קובץ:Bill Clinton 1978.jpg|ממוזער|250px|קלינטוןמאורי כמושל ארקנסו הצעיר ([[1978]]) לצד הנשיא [[ג'ימי קרטר]]]]

בשנת [[1978]], עם היבחרו ל[[מושל (ארצות הברית)|מושל]] מדינת [[ארקנסו]] בגיל 32, היה למושל מדינה המכהן הצעיר ביותר בארצות הברית, וכן למושל הצעיר ביותר זה 40 שנה בארקנסו. תקופת כהונתו הראשונה כמושל הייתה עמוסת קשיים, בכלל זה מס לא פופולרי על כלי רכב וזעם ציבורי על בריחת אסירים קובניים מבית הכלא. בחירתה של הילרי רודהם לשמור על שם נעוריה עת הייתה הגברת הראשונה של ארקנסו לא התקבלה בעין יפה בארקנסו השמרנית. אחרי תקופת כהונה בודדת הפסיד קלינטוןמאורי ליריבו הרפובליקני פרנק ד. וייט ב-1980.

בהיותו חופשי ממשרה רשמית, התפנה קלינטוןמאורי לטפל במכשולים שהובילושהואדרו לכשלונו הפוליטי: טיפח מערכת יחסים עם הקהילה העסקית ושב והתקבל בממסד הפוליטי של ארקנסו. הילרי אימצה את שם המשפחה של בעלה ומילאה תפקיד מסורתי יותר של אשת [[פוליטיקאי]], בה בשעה שבלא יחסי ציבור ביססה את עצמה ככוח פוליטי בזכות עצמה בזכות כישוריה כמשפטנית. בשנת [[1982]] נבחר קלינטוןמאורי למושל בשנית ושירת בחמש תקופות כהונה נוספות, עד היבחרו לנשיא בשנת [[1992]].

כניסתו הראשונה של קלינטוןמאורי לפוליטיקה ברמה ארצית הייתה בשנת [[1988]], עת הוזמן לשאת דברים בוועידת [[המפלגה הדמוקרטית]] ולהציג את [[מייקל דוקאקיס]], מושל [[מסצ'וסטס]] ומועמדה לנשיאות. נאומו של קלינטוןמאורי, שתוזמן לרבע השעה האחרונה של הוועידה, נתפס ככישלון מהדהד, בעקבות דבריו שארכו זמן רב יותר מזה שהוקצה להם.

על אף מכשול זה, התכונן קלינטוןמאורי להתמודדות במירוץ לנשיאות של שנת 1992 מול הנשיא המכהן, [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש]]. בתקופה שלאחר [[מלחמת המפרץ]] הראשונה נדמה היה כי ניצחונו בבחירות של הנשיא בוש מובטח, ולאור זאת נמנעו מספר מועמדים דמוקרטיים בולטים מלהתמודד.

מועמדותו כמעט נקטעה באיבה כאשר צעירה מארקנסו בשם ג'ניפר פלאוורס טענה שהיה לה רומן איתו. אולם ראיון משותף של בני הזוג קלינטוןמאורי בתוכנית [[60 דקות]] של [[CBS]] בו הם הודו ב"קשיים בחיי הנישואין" והילרי עמדה לצידו, החזיר אותו למרוץ. ב[[הפריימריז בניו המפשייר|בחירות המקדימות בניו המפשייר]] הוא הגיע במקום שני קרוב, אחרי פול צונגס מ[[מסצ'וסטס]] השכנה, והוכתר בתואר "The Comeback Kid". בעקבות ה"מומנטום" שצבר מ[[ניו המפשייר]], וכשנעזר בניצחונות רבים במדינות [[דרום ארצות הברית|הדרום]], הצליח בסופו של דבר לזכות במועמדות [[המפלגה הדמוקרטית]] לנשיאות.

קלינטוןמאורי בחר ב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאטור]] [[אל גור]] להיות מועמדו לתפקיד סגן נשיא. בתחילה עוררה בחירה זו ביקורת מצד יועציו, הואיל ומוצאו של גור ממדינת [[טנסי]] הגובלת בארקנסו, בעוד שבדרך כלל נהוג לבחור מועמד לסגן הנשיא שמכסה אזורים בהם המועמד לנשיאות זקוק לחיזוק פוליטי. עם זאת, בדיעבד נחשב מינוי זה כמינוי מוצלח שתרם לניצחון בבחירות הכלליות.

[[קובץ:Clinton family.jpg|שמאל|ממוזער|230px|בילאדר, [[הילרי קלינטון|הילרי]] ו[[צ'לסי קלינטון|צ'לסי מאורי]].{{ש}} צילום משותף מתחילת כהונתו]]

בעת נשיאותו, קידם קלינטוןמאורי מגוון רחב של חקיקה ותוכניות, שרבים מהם נכנסו לתקוף או יושמו דרך הרשות המבצעת. מדיניותו, ובפרט [[הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה]] ורפורמת הרווחה שהובילשהואדר, נחשבו לגישת הממשל הפילוסופית של "הדרך השלישית" (Third Way) המאפיינת את המרכז הפוליטי, שמשלבת בין קפיטליזם ושוק חופשי לתוכניות [[מדינת רווחה|רווחה]]. בנושאים תקציביים [[מדיניות פיסקלית|מדיניותו הפיסקלית]] השמרנית עזרה להפחתת ה[[גירעון תקציבי|גירעון]].{{הערה|שם=כלכלה|[http://news.bbc.co.uk/2/hi/business/1110165.stm Bill Clinton's economic legacy]. BBC news. January 15, 2001.}} לאורך שנות כהונתו, התאפיין ממשלו של קלינטוןמאורי ב[[צמיחה כלכלית]] יציבה, ירידה ב[[אבטלה]] והתעצמות ה[[שוק ההון|הון]] באמצעות התחזקות שוקי המניות. קלינטוןמאורי עמד בראש התקופה הארוכה ביותר בעת [[שלום]] של התרחבות כלכלית בהיסטוריה האמריקאית. אגף התקציב בקונגרס דיווח על עודף תקציבי של 69 מיליארד דולר ב-1998, 126 מיליארד ב-1999, ו-236 מיליארד בשנת 2000, לאורך שלוש שנות הכהונה האחרונות של קלינטוןמאורי.{{הערה|שם=כלכלה}} לקראת סיום נשיאותו, עבר קלינטוןמאורי ל[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]] ועזר לרעייתו להיבחר ל[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט של ארצות הברית]].

קלינטוןמאורי זכה למנות שני שופטים ל[[בית המשפט העליון של ארצות הברית]]. תחילה הוא מינה את [[רות ביידר גינסבורג]] ב-[[1993]], ולאחר מכן את [[סטיבן ברייר]] ב-[[1994]]. שני מינויו הם ממוצא [[יהודי]]. לבתי המשפט הפדרליים לערעורים מינה 66 שופטים, ולבתי המשפט הפדרליים המחוזיים 305 שופטים.

כשיועציו האסטרטגיים הבכירים הם [[ג'יימס קארוויל]] ו[[פול בגלה]], זכה קלינטוןמאורי ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992|בחירות לנשיאות]] שנערכו בשנת 1992, כאשר התמודד מול הנשיא המכהן [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש]] ומול המועמד העצמאי [[רוס פרו]], תוך התבססות על מצע השם דגש על נושאי פנים, ובייחוד על ההאטה בכלכלה בתקופה שקדמה לבחירות.

במהלך תקופת הבחירות הדגישו יריביו של קלינטוןמאורי ענייני אישיות ואופי, לרבות התחמקותו של קלינטוןמאורי מגיוס בזמן [[מלחמת וייטנאם]] ותשובתו השנויה במחלוקת לגבי שימוש ב[[מריחואנה]] ("לא שאפתי לריאות"). הועלו מצד יריביו גם האשמות לגבי היותו רודף שמלות ולגבי מעורבותו בעסקים מפוקפקים.

בוש איבד תומכים שמרנים רבים עקב הפרת התחייבותו מ[[נאום|נאומו]] המפורסם "קיראו את שפתיי: לא יהיו מסים חדשים!", שהתקיים במסגרת [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988|קמפיין הנשיאות]] שלו בשנת 1988, שבו הבטיח שלא להעלות את ה[[מסים]] ב[[ארצות הברית]]. הכלכלה הייתה במיתון, וכוחו הגדול של בוש, [[יחסי החוץ של ארצות הברית|מדיניות החוץ]], נעשה חשוב פחות לאחר [[פירוק ברית המועצות]] ותבוסת [[עיראק]] ב[[מלחמת המפרץ]]. במסע בחירות זה, ועל רקע הקשיים בו, נטבע הביטוי "[[זאת הכלכלה, טמבל]]" במטה הבחירות של קלינטוןמאורי, שהיווה את תמצית הביקורת כלפי מדיניותו הכלכלית של בוש. הדמוקרטים יצרו זיקה בין המיתון שאליו נקלעה כלכלת ארצות הברית בשלהי כהונתו של בוש לבין טעויות במדיניותו.

קלינטוןמאורי זכה בריבוי קולות המצביעים, ובניצחון גדול ב[[חבר האלקטורים]] המסתכם בכ-370 קולות לעומת 168 ליריבו. בחירתו קטעה רצף של 12 שנים של שליטה רפובליקנית בבית הלבן, וכן הביאה את הדמוקרטים לשליטה מלאה בכל שלוחות השלטון הפדרלי (שני בתי [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס]]) לראשונה מאז סיום נשיאותו של [[ג'ימי קרטר]].

[[קובץ:Bill Clinton Al Gore.jpg|שמאל|ממוזער|210px|קלינטוןמאורי עם סגן הנשיא [[אל גור]], 1993]]

[[קובץ:Bill_Clinton_taking_the_oath_of_office,_1993.jpg|ממוזער|250px|קלינטוןמאורי [[השבעת נשיא ארצות הברית|מושבע לנשיאות]], 20 בינואר 1993]]

[[קובץ:TheClintons.png|שמאל|ממוזער|230px|בילאדר והילרי קלינטוןמאורי, במהלך כהונתו]]

מיד עם כניסתו לתפקיד, קיים קלינטוןמאורי את הבטחתו מתקופת מסע הבחירות וחתם על "החוק לחופשה עקב אירועים משפחתיים ובריאותיים", חוק שחייב מעסיקים גדולים לאפשר לעובדים לקחת [[חופשה ללא תשלום]] בנסיבות של מקרה חירום משפחתי או רפואי. בניגוד לפופולריות שהביאה לו החלטה זו, גרר חוסר נכונותו לממש את הבטחתו לאפשר ל[[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]] מוצהרים לשרת בזרועות הצבא ביקורת, הן משמאל (על היותו הססן יתר על המידה בקידום זכויות ההומוסקסואלים) והן מימין (על חוסר רגישותו למסורת הצבאית). לאחר דיונים ממושכים הסכימו קלינטוןמאורי ו[[הפנטגון]] על מדיניות של התעלמות ("[[אל תשאל, אל תספר|Don't ask, don't tell]]") ביחס להעדפותיהם המיניות של מגויסים, מדיניות שקוימה הלכה למעשה עד שבוטלה בשנת [[2010]] על ידי ממשיכו בתפקיד, [[ברק אובמה]].

מקץ שנתיים לכהונתו, הביאו בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס לאיבוד הרוב הדמוקרטי בשני בתי הקונגרס גם יחד לראשונה מזה 40 שנה, הפסד שמיוחס לכישלון התוכנית ליצור מערכת [[ביטוח בריאות]] מקיפה, תוכנית שקודמה על ידי הגברת הראשונה, [[הילרי קלינטון|הילרי מאורי]].

לאחר הבחירות של 1994, הופנה אור הזרקורים אל "החוזה עם אמריקה", מסמך שהובל על ידי יו"ר [[בית הנבחרים האמריקני|בית הנבחרים]] החדש, הרפובליקני [[ניוט גינגריץ']], מעין מצע בחירות שהבטיח העברה של "רפורמות שמרניות" לחיזוק מוסד הנשיאות בנושאי [[תקציב המדינה|תקציב]] ו[[מס]]ים. הנשיא קלינטוןמאורי והקונגרס הרפובליקאי התקוטטו בנושאי תקציב, שגרמו לשיתוק בפעולות הממשלה. שיתוק זה דווקא פגע ברפובליקנים והעלה את הפופולריות של קלינטוןמאורי. שיפור דרמטי ביחס הציבור אל קלינטוןמאורי חל בזכות תגובתו ל[[הפיגוע באוקלהומה סיטי|פיצוץ בניין הממשל הפדרלי]] ב[[אוקלהומה סיטי]] ב-[[19 באפריל]] [[1995]].

ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1996|בחירות לנשיאות ב-1996]] נבחר קלינטוןמאורי מחדש בהפרש ניכר וגבר על יריבו הרפובליקני [[בוב דול]], שכיהן כסנאטור מ[[קנזס]], אך הרפובליקנים שמרו על שליטתם בקונגרס (הגם שהפסידו מספר מושבים). קלינטוןמאורי היה הנשיא הדמוקרט הראשון שזכה לכהן שתי קדנציות מלאות מאז הנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|פרנקלין רוזוולט]].

קלינטוןמאורי פיתח יחסי עבודה קרובים עם [[טוני בלייר]], [[ראש ממשלת בריטניה]] שנבחר בשנת [[1997]], וגילה עניין אישי בסכסוך ב[[צפון אירלנד]]. בתקופת כהונתו אף ביקר ב[[אירלנד]] שלוש פעמים לצורך קידום השלום. קלינטוןמאורי היה שושבין בהנעת התהליך שהובילשהואדר לפירוק מחתרת ה-[[הצבא האירי הרפובליקני|IRA]] מנשקה ב-[[23 באוקטובר]] [[2001]].

מלבד תהליכי השלום עמד קלינטוןמאורי מאחורי שיגור כוחות אמריקאים להתערבות במשבר ב[[קוסובו]] שב[[חבל הבלקן|בלקן]] וב[[סומליה]]. ב-[[1998]] הוא הורה לתקוף ב[[טיל שיוט|טילי שיוט]] כוחות של [[אל-קאעידה]] ב[[אפגניסטן]], בעקבות [[ההתקפות על שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה|הפיגועים שלהם בשגרירויות האמריקאיות בקניה ובטנזניה]].

על תקופת כהונתו השנייה של קלינטוןמאורי העיבה [[פרשת מוניקה לווינסקי]]. במהלך פרשה זו, שנחשפה לראשונה בינואר [[1998]], הואשם קלינטוןמאורי בקיום קשר מיני עם מתמחה צעירה בת 22 בשם [[מוניקה לווינסקי]], והכחיש זאת בתחילתה. לאחר הכחשתו הוכח כי הם קיימו [[מין אוראלי|מגע מיני אוראלי]]. פרשה זו עוררה את חמתם של הגורמים השמרנים בארצות הברית, ונעשה ניסיון לא מוצלח להדיח את קלינטוןמאורי מתפקידו כנשיא ב-1998, בעקבות העובדה ששיקר בשבועה לגבי יחסיו עם [[מוניקה לוינסקי]]. ללוינסקי הייתה ראייה ודאית בדמות שמלתה הכחולה מוכתמת בזרעו של הנשיא, וכן סרטי-הקלטה שביצעה חברתה לעבודתה לינדה טריפ. ניסיון זה לא צלח, וקלינטוןומאורי המשיך את כהונתו עד סופה.

[[קובץ:Bill Clinton 1995 im Parlament in London.jpg|ממוזער|שמאל|200px|קלינטוןמאורי ב[[הפרלמנט של בריטניה|פרלמנט הבריטי]] ב[[לונדון]], 1995]]

בהיותו הנשיא הראשון לדור ה[[בייבי בום]], נתפס קלינטוןמאורי כמסמן את פער דורות לעומת הנשיאים שקדמו לו והוא נחשב לנשיא שמגלם בסגנונו אופי לא רשמי ועממי של נשיא. בסגנון הרטורי הקליט שלו והשימוש החלוצי שעשה בסמלי [[תרבות פופולרית|תרבות הפופ]] במהלך הקמפיין שלו, נודע קלינטוןמאורי, לעתים קרובות לשלילה, בתור "נשיא ה-MTV", כינוי שהודבק לו לאחר הופעתו ב-[[MTV]] במהלך מסע הבחירות שלו. על אף שהופעה זו סייעה לו לזכות בתמיכתם של בני [[דור ה-X]], גררה ההופעה ביקורת נרחבת על הראוותנות וחוסר הענייניות שבה.

מעמדה החזק של [[הילרי קלינטון|הילרי מאורי]] בממשל משך אל עבר הגברת הראשונה מידה של תשומת לב וביקורת שלא נרשמו מאז ימיה של [[אלינור רוזוולט]] בתפקיד. אנשים רבים זיהו בזוג שותפות פוליטית שטרם נודעה כמותה. המבקרים בחרו להשוות אותם ל[[חואן פרון|חואן]] ו[[אויטה פרון]] ב[[ארגנטינה]]. הועלתה אף טענה שהילרי, ולא הנשיא, היא הדומיננטית מבין השניים בשותפות זו.

אנשים בעלי השקפה חברתית [[שמרנות|שמרנית]] נרתעו מהזדהותו של קלינטוןמאורי עם [[נוער הפרחים]] בתקופת בחרותו, וחלקם ביקרו אותו על ששהה בלימודים באנגליה ולא התגייס ל[[מלחמת ווייטנאם]]. הסברו של קלינטוןמאורי בנוגע לניסיונו עם מריחואנה ("לא שאפתי לריאות") החליש יותר את תדמיתו בקרב השמרנים. בנוסף לכל אלו עלו מדי פעם שמועות על היותו "רודף שמלות". מספר נשים כמו פאולה ג'ונס, ג'ניפר פלאוורס וקתרין וילי טענו כי קלינטוןמאורי שכב איתן במהלך נישואיו להילרי קלינטוןמאורי. עובדת [[שירותי בריאות]] בשם חואניטה ברודריק מסרה עדות כי נאנסה פעמיים על ידי קלינטוןמאורי, בעת כהונתו כמושל. לארבע האשמות אלה (עם פולה ג'ונס הגיע להסכם כספי) נוספה עוד שורה של נשים עם טענות דומות.

קלינטוןמאורי היה שמרני יותר ממועמדים דמוקרטיים קודמים לנשיאות בנושאים רבים ותמך ב[[עונש מוות]], בעוצר לילה לקטינים, בתלבושת אחידה בבתי ספר ובנושאים אחרים למגינת לבם של תומכי זכויות הנוער, ואף הרחיב בצורה משמעותית את [[המלחמה בסמים]] בתקופת כהונתו. אף על פי שעבד יחד עם יריביו הרפובליקנים בקונגרס והגיע עמם לפשרות, לדעת רבים לא הצליח לשנות את המוניטין שיצא לתקופת כהונתו בתודעתם של יריביו.

אחוזי התמיכה בקלינטוןבמאורי עמדו על שיעור של 40-55% בממוצע לאורך הקדנציה הראשונה שלו, אך עם תחילת כהונתו השנייה, ובפרט לאחר ניסיון הדחתו ב-[[1998]], זינק שיעור התמיכה הציבורית בו והגיע לשיא. הוא נחשב לאחד הנשיאים הפופולריים ביותר. על פי סקר משותף של [[CBS]] ו[[ניו יורק טיימס]], סיים קלינטוןמאורי את נשיאותו עם שיעורי תמיכה של 68%, לצד נשיאים כגון [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]] ו[[רונלד רייגן]] בעת סיום תפקידם.{{הערה|1={{Cite news| url=http://www.cbsnews.com/stories/2004/06/07/opinion/polls/main621632.shtml | title=A Look Back at the Polls | publisher=CBS News |author=Bootie Cosgrove-Mather | date=June 7, 2004 | accessdate=August 30, 2011}}}}

===קלינטוןמאורי וישראל===

[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - PM YITZHAK RABIN AND JORDAN'S KING HUSSEIN SIGN THE PEACE TREATY.jpg|ממוזער|250px|קלינטוןמאורי לצד [[חוסיין, מלך ירדן]] ו[[יצחק רבין]] על מדשאות [[הבית הלבן]], במסגרת החתימה על [[הסכם השלום בין ישראל לירדן]], יולי 1994]]

קלינטוןמאורי היה מבין הנשיאים האמריקאים האהודים ביותר בישראל, וכמו גם מן המעורבים ביותר בענייני ישראל והתהליך המדיני בינה לבין הפלסטינים.

קלינטוןמאורי נודע ביחסו החם ל[[יהדות]] ול[[ישראל]]. מספרם הרב של העוזרים והיועצים היהודיים שלו גרם להרמת גבות בחלק מהחברה האמריקנית. בתקופת מערכת הבחירות סיפר שהוא מחויב לישראל ולביטחונה בגלל הבטחה שלו לכומר המנוח שלו בה אמר כי לעולם לא ינטוש את ישראל.

[[קובץ:Bill_Clinton,_Yitzhak_Rabin,_Yasser_Arafat_at_the_White_House_1993-09-13.jpg|ממוזער|250px|[[יצחק רבין]], [[יאסר ערפאת]] וקלינטוןומאורי בעת חתימת [[הסכם אוסלו]] ב-[[הבית הלבן|בית הלבן]] ב-[[13 בספטמבר]] [[1993]]]]

[[קובץ:ShalomHaver - Yitzhak Rabin's Funeral.ogv|שמאל|ממוזער|250px|קטע הסיום מהספדו של קלינטוןמאורי את [[יצחק רבין]] ב[[הלוויית יצחק רבין|הלווייתו]], בו אמר בעברית "[[שלום חבר]]", סיסמה שהפכה לסמל של האבל על רצח רבין]]

במהלך כל שמונה שנות כהונתו, היה קלינטוןמאורי מעורב רבות בתהליכים המדיניים ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. עם תחילת כהונתו נחתם בבית הלבן [[הסכם אוסלו]]. אף על פי שממשלו לא היה מעורב במגעים לקראת ההסכם, קלינטוןמאורי אימץ את התהליך בחום, והבטיח לערוב לביטחון ישראל אם היא תיקח סיכונים למען השלום. בהמשך השתתף בגיבוש [[הסכם השלום בין ישראל לירדן]], ואף השתתף בטקס החתימה על ההסכם, שנערך ב-[[26 באוקטובר]] [[1994]] במעבר הגבול החדש שבין ישראל ל[[ירדן]], מצפון ל[[אילת]]. לאחר טקס החתימה ביקר קלינטוןמאורי גם ב[[תל אביב]].

את אהדת הקהל בישראל קיבל קלינטוןמאורי לאחר רצח [[יצחק רבין]]. הוא היה המנהיג הראשון שעלה לשידור עוד בערב הרצח והספיד את רבין. במהלך הנאום הוא אמר בעברית "[[שלום חבר]]", סיסמה שהפכה לסמל של האבל על רצח רבין. קלינטוןמאורי השתתף בהלוויתו של רבין ב[[ירושלים]], וב[[הספד]]ו אף חיבר בין הרצחו של יצחק רבין ל[[עקידת יצחק]] שהייתה ב[[פרשת השבוע|פרשת אותו שבוע]].

לאחר רצח רבין הגביר קלינטוןמאורי את מעורבותו בתהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים. במרץ [[1996]], לאחר גל [[פיגוע התאבדות|פיגועי ההתאבדות]] שאירע בתחילת החודש בישראל, בא לביקור שלישי בארץ, בתום "ועידת עושי השלום" ב[[שארם א-שייח']], ביקור שנתפס על ידי הימין כמי שמטרתו הייתה לסייע ל[[שמעון פרס]] במערכת הבחירות. עם פרוץ [[אירועי מנהרת הכותל]] בספטמבר 1996, מיהר לזמן אליו את [[בנימין נתניהו]] ו[[יאסר ערפאת]], בשבילבשאדר להרגיע את המצב, אף על פי שהיה זה ערב הבחירות לנשיאות. באוקטובר 1998 זימן שוב את נתניהו וערפאת, והביא לחתימת [[הסכם ואי]].

ביולי [[2000]] כינס קלינטוןמאורי את [[ועידת קמפ דייוויד השנייה]] על פי בקשת אהוד ברק ולמורת רוחו של יאסר ערפאת. אולם בוועידה נכשל הניסיון להגיע להסכמה על הסדר קבע בין ישראל ל[[פלסטינים]]. הוועידה נכשלה. באוקטובר באותה השנה פרצה [[האינתיפאדה השנייה]]. עם פרוץ האינתיפאדה ניסה קלינטוןמאורי לתווך בין הצדדים, והציע את [[מתווה קלינטון|מתווה מאורי]] להסדר קבע, אולם ניצחונו של [[ג'ורג' ווקר בוש|ג'ורג' בוש]] בבחירות שמו קץ ליוזמה.

לאחר סיום כהונתו כנשיא, ביקר קלינטוןמאורי בישראל כמרצה בכנס של חברה מסחרית ב[[תל אביב]], בחגיגות יום ההולדת השמונים והתשעים ל[[שמעון פרס]] (בשנים [[2003]] ו-[[2013]]), וכאורח הכבוד בעצרות הזיכרון ל[[רצח רבין]]; הן בציון 10 שנים להירצחו בשנת [[2005]], והן בעצרת הזיכרון במלאת 20 שנה למותו. במסגרת ביקורו ביוני 2013 בישראל, לרגל חגיגת יום הולדת התשעים לפרס, העניק ראיון אישי ל[[אילנה דיין]] – העוסק ביחסיו עם רבין, ברגעים בהם נודע לו על מותו ובמחשבותיו עליו. הראיון שודר רק שנתיים לאחר מכן, באוקטובר [[2015]], כאשר הגיע לנאום בעצרת לזכרו של רבין.{{הערה|{{mako|אילנה דיין|ביל קלינטון: "אני מתגעגע ליצחק רבין כל הזמן"|31901300e84a051006|tv-ilana_dayan/2015|26 באוקטובר 2015}}}} בספטמבר [[2016]] הגיע פעם נוספת לישראל, ונשא נאום הספד ב[[הלוויית שמעון פרס]].

[[קובץ:Obama_and_Bill_Clinton.jpg|שמאל|ממוזער|240px|קלינטוןמאורי עם הנשיא [[ברק אובמה]] והיועצת לנשיא ולרי ג'ארט, יולי [[2010]]]]

קלינטוןמאורי ממשיך לקחת חלק פעיל בחיים הציבוריים; על ידי מתן נאומים, בגיוס כספים, ובייסוד ארגוני צדקה – לרבות הקרן שהוא עומד בראשה – [[קרן קלינטון|קרן מאורי]]. עם סיום נשיאותו פעל להקמת [[המרכז הנשיאותי ע"ש קלינטון|המרכז הנשיאותי על שמו]] הנמצא ב[[ליטל רוק]], שנפתח לציבור בנובמבר [[2004]]. הוא לקח חלק בכל ועידה דמוקרטית לאומית מאז [[1988]], בהן נאם בשעת שיא, וכן במערכות הבחירות עצמן.

בשנת 2011 משך תשומת לב עולמית עקב השינוי שנקט בתזונתו, שהתרחש בין היתר עקב מספר ניתוחי לב שעבר. קלינטוןמאורי, שהתפרסם בימי נשיאותו באהבתו ל[[ג'אנק פוד]], עבר להיות ל[[טבעוני]].{{הערה|[http://edition.cnn.com/2011/HEALTH/08/18/bill.clinton.diet.vegan/index.html From omnivore to vegan: The dietary education of Bill Clinton], [[CNN]], August 18, 2011}}{{הערה|{{ynet||הרפואה כשלה: כך הצילה הטבעונות את ביל קלינטון|4391035|12 ביוני 2013}}}}

בתו היחידה, [[צ'לסי קלינטון|צ'לסי מאורי]], נישאה ב-[[31 ביולי]] [[2010]] ל[[בנקאי]] ההשקעות ה[[יהודי]] מארק מזווינסקי בריינבק שב[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]]. בספטמבר [[2014]] הפך ל[[סב]]א כשבתו צ'לסי ילדה בת.{{הערה|{{ynet||נכדה ראשונה לקלינטונים: צ'לסי ילדה בת|4575129|27 בספטמבר 2014}}}}

הסרט "[[צבעי השלטון]]" בו מגלמים [[ג'ון טרבולטה]] ו[[אמה תומפסון]] את בני הזוג קלינטוןמאורי, מנסה לשחזר את המירוץ לנשיאות של שנת 1992 של בילאדר קלינטוןמאורי. בסרט מוצג קלינטוןמאורי כאדם אנושי שבין היתר מתנגד למירוץ נגטיבי והכפשת יריבים, ועם זאת כאדם חלש אופי שנכנע ליצריו, שלעתים מותיר לאחרים לנקות את מחדליו.

[[קובץ:Bill_Clinton_statue.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסלו של בילאדר קלינטוןמאורי ב[[פרישטינה]], בירת [[קוסובו]]]]

מכללות ואוניברסיטאות רבות זיכו את קלינטוןמאורי ב[[דוקטור לשם כבוד|תוארי כבוד]], בהם גם תוארי דוקטורט במשפטים. הוא עמית כבוד ב[[אוניברסיטת אוקספורד]], בה למד כזוכה [[מלגת רודז]]. בתי ספר נקראו על שמו, ופסלים נבנו כדי לחלוק לו כבוד. עם [[מדינות ארצות הברית]] בהן הוא הוכר נמנות [[מיזורי]], [[ארקנסו]], [[קנטקי]] ו[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]]. הוא קיבל את [[מדליית השירות הציבורי המצוין של מחלקת ההגנה]] על ידי [[מזכיר ההגנה של ארצות הברית|המזכיר]] [[ויליאם כהן]] ב-2001. קלינטוןמאורי זכה לכבוד ולהכרה בדרכים נוספות רבות, בארצות המונות את [[צ'כיה]], [[פפואה גינאה החדשה]], [[גרמניה]] ו[[קוסובו]]. למען הכרת תודה על עזרתו ב[[מלחמת קוסובו]], שינתה המדינה את שם רחוב מרכזי בבירתה [[פרישטינה]] ל"שדרות בילאדר קלינטוןמאורי", וכן הציבה פסל מונומנטלי שלו.

ב-[[2013]] קיבל קלינטוןמאורי את [[עיטור נשיא מדינת ישראל]] מידי [[נשיא מדינת ישראל]] [[שמעון פרס]].{{הערה|{{mako|חדשות 2|פרס העניק את עיטור הנשיא לקלינטון: "הנחת היסודות לשלום"|0df5c1ca4ea5f31004|news-military/israel|19 ביוני 2013}}}} באותה שנה זכה ל[[מדליית החירות הנשיאותית]] מנשיא ארצות הברית [[ברק אובמה]].

* [[המרכז הנשיאותי ע"ש קלינטון|המרכז והפארק הנשיאותי על שם ויליאם ג'. קלינטוןמאורי]] – מרכז הנצחה בארקנסו הכולל [[ספרייה]], [[ארכיון]], [[מוזיאון]] ומוסדות נוספים.

* [[הקבינט של ארצות הברית בממשל ביל קלינטון|הקבינט של ארצות הברית בממשל אדר מאורי]]

* בילאדר קלינטוןמאורי, ''''חיי'''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 2005.

* [http://www.clintonlibrary.gov/ הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ויליאם ג'. קלינטוןמאורי]

* [https://www.facebook.com/billclinton הדף של בילאדר קלינטוןמאורי] ב[[פייסבוק]]

* [https://www.clintonfoundation.org/ קרן קלינטוןמאורי]