מרי בורדן – הבדלי גרסאות

מרי בורדן נולדה למשפחה אמידה בשיקגו. היא למדה ב[[מכללת ואסאר]], והשלימה תואר ראשון בשנת 1907. שנה לאחר מכן, נישאה בורדן לג'ורג' דאגלס טרנר. לזוג נולדו שלושה ילדים: ג'ויס (1909), קאמפרט (1910), ומרי (1914). בורדן התגוררה באנגליה בפרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]], והקימה וציידה מכספה שלה [[בית חולים שדה]] קרוב לחזית, ושימשה בו [[אחות רחמניה]] בעצמה, משנת 1915 עד תום המלחמה.

שם פגשה ב[[בריגדיר גנרל]] [[אדוארד ספירס|אדוארד לואיס ספירס]], ונישאה לו בינואר 1918, זמן קצר לאחר תום נישואיה הראשונים. על אף מחויבויותיה החברתיות כאשתו של [[דיפלומט]] בכיר, המשיכה בורדן בקריירת כתיבה מצליחה. בזמן המלחמה חיברה [[שירה]] כגון "The Song of the Mud" ("שיר הבוץ").{{הערה|[http://www.poetryfoundation.org/poem/248452 נוסח השיר] (אנגלית) באתר Poetry Foundation}} יצירתה מאותה תקופה כוללת רשימות וסיפורים קצרים שקובצו תחת השם ''The Forbidden Zone'' ופורסמו בשנת 1929, שבה פורסמו שני ספרים נוספים על מלחמת העולם הראשונה שהטביעו חותם: '''שלום ולא להתראות''' (''Goodbye to All That'') מאת [[רוברט גרייבס]], ו'''[[במערב אין כל חדש]]''' מאת [[אריך מריה רמרק]]. אפילו בהקשר של התקופה ושל היצירות הללו, לא מעט קוראים בני הזמן הזדעזעו מן העובדה שטקסטים בעלי אופי כה מפורש ולעתים מסויט נכתבו בידי אשה.

עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], נמשכה בורדן ל[[צרפת]], שם קיוותה להקים מרכז סיוע דומה לזה שהפעילה במלחמת העולם הראשונה. בעזרת כסף שתרם סר [[רוברט האדפילד]] באמצעות אשתו, הקימה בורדן את יחידת האמבולנסים האדפילד-ספירס, ששכנה בחבל [[לורן]] עד שה[[בליצקריג]] הגרמני אילץ אותם לסגת לאורך צרפת עד שפונו מ[[ארקשון]] ביוני 1940. היחידה התארגנה מחדש באנגליה וזכתה למימון נוסף מאגודה ב[[ניו יורק]] בשם British War Relief Society. במאי 1941 סופחה יחידת האמבולנסים ל[[צבא צרפת החופשית]] במזרח התיכון, וליוותה אותו לאורך צפון אפריקה, איטליה, וצרפת. לאחר שובה של בורדן ל[[פריז]], בשנת 1946, חיברה ספר בשם ''Journey Down a Blind Alley'' ("מסע בסמטה ללא מוצא"), על תולדות יחידת האמבולנסים ועל אכזבתה מכך שהצרפתים לא הצליחו להתנגד לפלישה ולכיבוש הגרמני.