חוות כנרת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 10:
האגרונום [[משה ברמן]] התמנה למנהל החווה מטעם המשרד הארצישראלי ווהוא שכנע קבוצת פועלים עבריים, שקודם לכן עבדה איתו בבן שמן, לעבד את אדמת כנרת. חברי הקבוצה מנו שמונה בחורים: [[צבי יהודה]], אריה אברמסון, יוסף אלקין (אלקנה), [[ישראל בלוך]], [[תנחום תנפילוב]] (שלשתם מהקומונה הרומאנית), גרשון גרינפלד (חׂרש), מ. טיומקין וישראל קורנגולד. אליהם הצטרפו בחורה אחת, [[שרה מלכין]], וכן מזכירו של ברמן, הפייטן הצעיר [[ר' בנימין]]{{הערה|עבר הדני, "חיים צימרמן- איש הגליל", הוצאת טברסקי, 1954 עמ' 30}}. בהמשך הגיעה לחווה קבוצה מפועלי [[רחובות]] בהנהגת [[בן ציון ישראלי]], [[מאיר רוטברג]] ו[[נח נפתולסקי]] ("שלישיית יחד"). בקבוצה זו הגיעה לראשונה לכנרת רחל בלובשטיין היא [[רחל המשוררת]]. ברמן חשב שכבר בשנה הראשונה יהיו רווחים אך בתום כשנה, ב-[[1909]], החלה מתיחות בין ברמן לפועלים ושנת המשק הראשונה הסתיימה בהפסדים. חלק מפועלי רחובות ובהם "שלישיית יחד" ו[[ממש"י]] עזבו את החווה ועברו לגור ולשמור ב"בית המוטור" עקב מתיחות זו. בעקבות העימותים בין ברמן לפועלים החליט רופין ב-[[1910]] לעשות ניסוי על אדמת [[אום ג'וני]] - להקים חווה שתימסר לניסיון לשנה לקבוצת פועלים שתנהל את המשק בכוחות עצמה ותעבד את האדמה על אחריותה. ועד החורש קיבל את ההצעה וכך הונח היסוד לקבוצה הראשונה, "אם הקבוצות" - [[דגניה א'|דגניה]], שהוקמה בסוף 1909.
ב-פברואר [[1911]] פתחו הפועלים
בשנת 1911 חכרה [[חנה מייזל שוחט]] שטח אדמה סמוך, על מנת להקים חווה לימודית בשם "[[חוות העלמות]]", להכשרת פועלות לעבודה חקלאית כדי שתוכלנה לעזור לבעליהן האיכרים או להתפרנס מחקלאות בכוחות עצמן. בחווה הקצו לה ולשש התלמידות הראשונות שני חדרים. כעבור שנה, מספר התלמידות גדל לכ-15. החוויות של רחל המשוררת מהחווה באו לידי ביטוי בשיריה. מבנה החווה הוחרם על ידי השלטון הטורקי ב[[מלחמת העולם הראשונה]] ולא נפתח מחדש בתום המלחמה.
|