פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני שנתיים
מ
הוספת קישור ליעקב דורי
בינתיים, על מנת לא לאבד זמן, נשלחה שיירת ג'יפים נושאי [[קמח]] ותחמושת מתל אביב ומולה יצאו משאיות ריקות מירושלים. כלי הרכב הגיעו עד לאן שיכלו ובפער ביניהם סחבו סבלים את האספקה על גבם, צינור שהותקן במקביל שימש להעברת דלק, שהורק לתוך הצינור בצד אחד והתקבל בצידו האחר. בכך הוקל מיידית מצב ירושלים הנצורה. אחר כך אורגנו שיירות מ[[מחנה ביל"ו]] ליד [[כפר ביל"ו]] ומשם כשהן נושאות בעיקר מצרכי מזון היו מגיעות עד לאותו מקום שאותו צריך היה לעבור ברגל שם היו מעמיסים הכל על גבם של סבלים, חלק מן הסבלים הגיעו עם המשאיות מ[[נמל תל אביב]]. במשך שמונה ימים הועברה אספקה, שכללה מצרכי מזון ודלק על ידי סבלים, [[פרד]]ות ו[[גמל]]ים כשבמקביל מתבצעות העבודות ההנדסיות לפריצה ולסלילת הדרך{{הערה|1=[[שלמה שמיר]], '''בכל מחיר - לירושלים''', הוצאת מערכות, תל אביב, 1994, עמ' 422 עד 427}}.
 
לאחר גילוי המעבר החלו [[חיל ההנדסה הישראלי|חיל המהנדסים]]{{הערה|1=שם עמ' 452, בפקודת יום של הרמטכ"ל [[יעקב דורי]] לפתיחת כביש הגבורה לירושלים ביום 10 בדצמבר 1948:"...חיל התחבורה, חיל המהנדסים, חיל התותחנים והמרגמות,..."}} ועובדים מ"[[סולל בונה]]" להכשיר את הדרך, בגלל מחסור בציוד חפרו אף בידיים חשופות. חלק ממאמצי הפריצה נעשו באמצעות [[חומר נפץ|חומרי נפץ]], דבר שגרר הפגזות [[ארטילריה|ארטילריות]] לעבר הפורצים וחייב את הכוחות הישראלים לאבטח את העבודות. בעבודות הפריצה והסלילה נעשה גם שימוש ב[[ציוד מכני הנדסי]] דוגמת [[דחפור]]ים ו[[משאבה|משאבות]] כדי להכשיר את הדרך במהירות המרבית. בשלב הראשון הדרך הייתה עדיין קשה למעבר והתבצעה בעזרת כלי רכב מתאימים, אך בהמשך המלחמה שופצה הדרך. על העלייה הונחו רשתות כדי לאפשר מעבר משאיות והיו משאיות שנדחפו באמצעות טרקטור בעליה.
 
==השימוש בדרך==