משה ברמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 19:
 
== היסטוריה מוקדמת ==
משה ברמן נולד בחצי האי קרים ש[[האימפריה הרוסית|באימפריה הרוסית]] למשפחה ציונית שעסקה ב[[חקלאות]], שהאמינו שאקלימה של ארץ ישראל דומה לאקלימה של קרים וכי הם מכשירים עצמם לעלייה ולעבודת האדמה בארץ הקודש. הוא למד [[אגרונומיה]] ב[[ברלין]] ושם הכיר בשנת 1900 את [[אוטו ורבורג|אוטו ורבורג,]] שבדק באותה העת אפשרויות של התיישבות יהודית ברחבי [[האימפריה העות'מאנית|האימפריה העות'ומנית]], ובין היתר גידול כותנה באסיה הקטנה והקמת מושבה יהודית, בשם "[[מסילה חדשה]]" ליד [[קונסטנטינופול|קושטא]], שתהווה תחנת מעבר והכשרה של עולים ל[[ארץ ישראל]]. עם סיום לימודיו עבד ברמן במושבה זו כשנתיים, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל בהשפעת גיסו, האגרונום ד"ר [[זליג סוסקין|זליג סוסקין,]] שעלה לארץ ב-1896. סוסקין הפך לשותף לאגרונום [[אהרן אהרנסון|אהרון אהרונוסון]] ולמהנדס [[יוסף טריידל]] בחברה לייעוץ ותכנון חקלאי ליזמים שרצו לכונן משקים ומטעים בארץ.<ref name=":2" />{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=יעקב גולדשטיין|שם="חצר כנרת" בתוך|כתב עת=הכנרת וסביבתה (ערכו מוקי צור, גבריאל ברקאי ואלי שילר)|עמ=136-135|מו"ל=ירושלים: הוצאת אריאל|שנת הוצאה=מרס 1999}}}}
 
ברמן היטיב להכיר את הארץ ואת נתוניה החקלאיים והיה קשור להסתדרות הציונית מאז 1905. היה גבה קומה, אמיץ לב, בעל הופעה אישית מרשימה ובעל כישרון לכבוש נפשות, בעל כושר שכנוע רב וידע להטות אנשים לצידו, ולו לזמן קצר.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[מרגלית שילה]]|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1908–1914|מקום הוצאה=[[ירושלים]]|מו"ל=[[האוניברסיטה העברית]], החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=תשל"ז|עמ=91}}}} תכונות אלה עזרו לו כאשר ייצג בשנת [[1905]] את [[בנק אנגלו-פלשתינה]] בעסקה לרכישת אדמות [[אום ג'וני|דלייקה אום-ג'וני]], אשר ביצע [[חיים קלווריסקי]] עבור [[יק"א]].{{הערה|שם=הערה מספר 20170628044253:0|{{צ-ספר|מחבר=מרדכי נאור|שם=כנרת החווה והחצר|מו"ל=ספריית יהודה דקל|שנת הוצאה=|עמ=54-53}}}} היהודים התרעמו בשל [[חכירה|החכרת]] הקרקע לערבים ולכן ה[[הסתדרות ציונית|הסתדרות הציונית]] חיפשה חוכרים יהודים במשך שנתיים, אך לא מצאה. למרותולכן החכירה את השטח לערבים. זאת בגלל החוק העות'ומני, ברמןשאדמות התעקששלא עלמעובדות רכישתשלוש אדמהשנים נוספתעוברות בקרבתלשלטון. הקרן הקיימת החכירה בינואר 1908 את אדמות דלייקה אום- ג'וני לחברת הכשרת הישוב שהוקמה באותה העת.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מרגלית שילה|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1908–1914|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=[[האוניברסיטה העברית]], החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=תשל"ז|עמ=37-35}}}}
 
בשנת תרס"ח ([[1908]]) מינה רופין את ברמן כאחראי על הקמת [[משתלה]] בלוד לנטיעת [[יער חולדה|יער הרצל]] על אדמות [[קק"ל]] ב[[בן שמן]] והוא הזמין פועלים [[ערבים]] לנטוע שתילי [[זיתים]]. נטיעת יער על שמו של הרצל על ידי פועלים ערבים עוררה התמרמרות בקרב פועלים יהודים. ברמן טען שלא השיג פועלים יהודים. לאחר משא ומתן בין ברמן לפועלים סוכם על שילוב פועלים יהודים במשתלה, לצד פועלים ערבים. עם זאת, קבוצת פועלים מהמושבות באזור, שהגיעה לביקור במשתלה, התכנסה לאסיפה ובלהט ההתלהבות מספר פועלים עקרו כמחאה את השתילים שנטעו הערבים, וכדי לא לגרום נזק למשתלה נטעו אותם מחדש. אירוע זה של העסקת פועלים ערבים פגע ב[[תדמית]]ו של ברמן בקרב הפועלים בארץ.{{הערה|שם=הערה מספר 20170628044253:0}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=י' בלוך|שם="מראשית כנרת ודגניה" בתוך|כתב עת=ספר העלייה השנייה (ערכה ברכה חבס, בהשתתפות אליעזר שוחט)|עמ=403|מו"ל=תל אביב: הוצאת עם עובד|שנת הוצאה=תש"ז}}}}