משה ברמן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 26:
== הרעיון של הקמת חוות כנרת ==
אדמות [[אום ג'וני|דלייקה אום-ג'וני]] נקנו בשנת 1905 על ידי [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]], בשיתוף עם [[יק"א]] בתיווכו של [[חיים מרגליות קלווריסקי|חיים קלווריסקי]] ובנוכחות ברמן, שייצג בעסקה את [[בנק אנגלו-פלשתינה|בנק אנגלו-פלשתינה.]][[משה ברמן#cite note-.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.94 .D7.9E.D7.A1.D7.A4.D7.A8 20170628044253:0-5|<span class="mw-reflink-text">[5]</span>]] ה[[הסתדרות ציונית|הסתדרות הציונית]] חיפשה במשך שנתיים חוכרים יהודים לאדמות שרכשה אך לא מצאה. כדי למנוע את העברת האדמות לשלטון התורכי שקבע שאדמות שלא מעובדות במשך שלוש שנים עוברות לשלטון, היא החכירה את השטח לערבים - מהלך
המוסדות הציוניים עסקו במהלך 1908-1906 בבדיקת האפשרויות ליישובן של אדמות דלייקה אום ג'וני והעניין נדון ב"וועדה לחקר פלשתינה-ארץ ישראל". ברמן התמנה כחבר בוועדה. הוא העלה לראשונה ביולי 1906 הצעה לשפץ את הח'אן שבמקום למגורים
בקונגרס הציוני השמיני ([[1907]]) שבו הוחלט על תחילת פעולה התיישבותית שיטתית בארץ ישראל ועל ייסוד [[המשרד הארצישראלי|המשרד הארץ ישראלי]] ביפו, דיבר [[דוד וולפסון]] לראשונה על ההצעה להקים חוות-לימוד חקלאית באדמות דלייקה- אום ג'וני. ▼
ב-1907 הוקמה בהסתדרות הציונית חברת הכשרת הישוב, שתפקידה היה לקנות קרקעות ולבצע פעילות התיישבות.
▲המוסדות הציוניים עסקו במהלך 1908-1906 בבדיקת האפשרויות ליישובן של אדמות דלייקה אום ג'וני והעניין נדון ב"וועדה לחקר פלשתינה-ארץ ישראל". ברמן התמנה כחבר בוועדה. הוא העלה לראשונה ביולי 1906 הצעה לשפץ את הח'אן שבמקום למגורים ודיבר על האפשרויות החקלאיות הטמונות בקרקע. ברמן הציע להחכיר את המקום ולהעסיק בו פועלים יהודים מטבריה ומיפו, או להקים קבוצת רועים. ממכתביו ניכר שהוא חקר היטב את המקום ונעשו בו תצפיות [[מטאורולוגיה|מטאורולוגיות]]. הצעה ראשונה לייסד במקום חווה לניסיונות, ללימוד ולנטיעת עצי זיתים, העלה רופין ביוני 1907. רופין קיווה שתימצא חברה יהודית בארץ שתאות לחכור את המקום, אך הוא עמד על הקשיים לבצע זאת, בהעדר יהודים שהסכימו לחכור את השטח ולעבדו. ההצעות השונות ליישוב המקום מוכיחות, כי מלכתחילה לא חשבה ההסתדרות הציונית לממש את תוכניתה הראשונה לייסד במקום חוות לימוד לפועלים, אלא העדיפה להחכיר את האדמות ליהודים בעלי אמצעים, אבל אלה לא נמצאו.
▲בקונגרס הציוני השמיני ([[1907]]) שבו הוחלט על תחילת פעולה התיישבותית שיטתית בארץ ישראל ועל ייסוד [[המשרד הארצישראלי|המשרד הארץ ישראלי]] ביפו, דיבר [[דוד וולפסון]] לראשונה על ההצעה להקים חוות-לימוד חקלאית באדמות דלייקה- אום ג'וני. דוד ורבורג ניסח תכנית מפורטת ראשונה לגבי מטרותיה המעשיות והחינוכיות של חוות הלימוד בדלייקה והיא הובאה לפני הוועד הפועל הציוני ולפני הקרן הקיימת בינואר 1908.
▲ב-1907 הוקמה בהסתדרות הציונית חברת הכשרת הישוב, שתפקידה היה לקנות קרקעות ולבצע פעילות התיישבות. החברה תוכל למכור את הקרקע שרכשה לאנשים פרטיים - בניגוד לקרן הקיימת - והיא גם תחכור את אדמות הקרן הקיימת ותעבדן, כדי שלא יעברו לידי השלטונות בשל שממונן. רופין הציע שחברת הכשרת היישוב תחכור את האדמות מהקרן הקיימת ותחכירן לפועלים.
ברמן הציע תכנית כלכלית מפורטת לעיבוד חקלאי של קרקעות דלייקה בידי פועלים. על פי תכניתו, יקבלו הפועלים שכר יומי קבוע בתוספת חלק כלשהו מרווחי החווה ויורשו גם לחכור דונמים אחדים ולשלם עבורם משכרם היומי. בראש החווה יעמוד אגרונום שיקבל שכר שנתי קבוע
בפועל, [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]] החכירה בינואר [[1908]] את אדמות דלייקה אום ג'וני לחברת [[הכשרת הישוב]] שהוקמה באותה העת. לאור המלצותיו של ברמן החליטו חברת הכשרת הישוב וארתור רופין להקים במקום חוות לימוד לפועלים. הקמת החווה היתה עבודתו היישובית הראשונה של המשרד הארץ ישראלי שנוסד באביב תרס"ח. אם כן, מטרתה של החווה הייתה להדריך את הפועלים בשנים הראשונות לעבודתם: להרגיל אותם לאקלים ולאדמה וללמד אותם שיטות עבודה מודרניות, לשלם להם שכר כדי שירגישו שותפים ויוכלו בהמשך לרכוש בהמות וזרעים, לחכור או לקנות בתשלומים אדמה וכך יהפכו לאיכרים עצמאי. אחד השיקולים לקביעת מיקום החווה היה הימצאותו של ח'אן הרוס חלקית במקום, שמנע את הטורח להשיג רישיון בנייה מהשלטונות. השגת רישיון זה גרמה בדרך כלל לקשיים רבים להתיישבות היהודית ולא תמיד הוכתרה בהצלחה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מרגלית שילה|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1908–1914|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=[[האוניברסיטה העברית]], החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=תשל"ז|עמ=37-35}}}}<ref name=":4">{{צ-ספר|מחבר=יעקב גולדשטיין "חצר כנרת", בתוך|שם=הכנרת וסביבתה, בעריכת מוקי בצר, גבריאל ברקאי ואלי שילר|מו"ל=אריאל, ירושלים|שנת הוצאה=1999|עמ=106}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=מרגלית שילה|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1914-1908|מו"ל=עבודת הסמכה, האוניברסיטה העברית, החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=ירושלים, תשרי תשל"ז|עמ=60-28}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_19.6.pdf|הכותב=מרגלית שילה|כותרת=התכניות להקמת חוות-הלימוד החקלאית הציונית הראשונה והביקורת עליהן|אתר=www.ybz.org.il|תאריך=קתדרה 19, אפריל 1981}}</ref> ▼
▲[[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]] החכירה בינואר [[1908]] את אדמות דלייקה אום ג'וני לחברת [[הכשרת הישוב]] שהוקמה באותה העת. לאור המלצותיו של ברמן החליטו חברת הכשרת הישוב וארתור רופין להקים במקום חוות לימוד לפועלים. הקמת החווה היתה עבודתו היישובית הראשונה של המשרד הארץ ישראלי שנוסד באביב תרס"ח. אם כן, מטרתה של החווה הייתה להדריך את הפועלים בשנים הראשונות לעבודתם: להרגיל אותם לאקלים ולאדמה וללמד אותם שיטות עבודה מודרניות, לשלם להם שכר כדי שירגישו שותפים ויוכלו בהמשך לרכוש בהמות וזרעים, לחכור או לקנות בתשלומים אדמה וכך יהפכו לאיכרים עצמאי. אחד השיקולים לקביעת מיקום החווה היה הימצאותו של ח'אן הרוס חלקית במקום, שמנע את הטורח להשיג רישיון בנייה מהשלטונות. השגת רישיון זה גרמה בדרך כלל לקשיים רבים להתיישבות היהודית ולא תמיד הוכתרה בהצלחה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מרגלית שילה|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1908–1914|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=[[האוניברסיטה העברית]], החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=תשל"ז|עמ=37-35}}}}<ref name=":4">{{צ-ספר|מחבר=יעקב גולדשטיין "חצר כנרת", בתוך|שם=הכנרת וסביבתה, בעריכת מוקי בצר, גבריאל ברקאי ואלי שילר|מו"ל=אריאל, ירושלים|שנת הוצאה=1999|עמ=106}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=מרגלית שילה|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1914-1908|מו"ל=עבודת הסמכה, האוניברסיטה העברית, החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=ירושלים, תשרי תשל"ז|עמ=60-28}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_19.6.pdf|הכותב=מרגלית שילה|כותרת=התכניות להקמת חוות-הלימוד החקלאית הציונית הראשונה והביקורת עליהן|אתר=www.ybz.org.il|תאריך=קתדרה 19, אפריל 1981}}</ref>
== ברמן כמנהל העבודה בחווה בשנת 1908 ==
| |||