משה ברמן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 16:
| הערות שוליים =
}}
'''משה ברמן''' נולד ב[[חצי האי קרים]] ב[[רוסיה]] בסוף [[המאה ה-19]], היה אגרונום. שימש כמנהל הראשון של [[חוות כנרת|חוות כנרת,]] מהקמתה ביוני 1908 עד לפיטוריו בפברואר 1911 על ידי ד"ר [[ארתור רופין]], בעקבות קשיים בחווה בתחום המשקי-חקלאי ובתחום יחסי העבודה (סכסוכים
== היסטוריה מוקדמת ==
משה ברמן נולד בחצי האי קרים ש[[האימפריה הרוסית|באימפריה הרוסית]] למשפחה ציונית שעסקה ב[[חקלאות]],
ברמן עלה לארץ בשנת 1905 ומונה כמומחה לחקלאות ב"וועדה לחקר פלשתינה-ארץ ישראל", שהקימה ההסתדרות הציונית. ברמן היה גבה קומה, אמיץ לב, בעל הופעה אישית מרשימה ובעל כישרון לכבוש נפשות, בעל כושר שכנוע רב וידע להטות אנשים לצידו, ולו לזמן קצר.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[מרגלית שילה]]|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1908–1914|מקום הוצאה=[[ירושלים]]|מו"ל=[[האוניברסיטה העברית]], החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=תשל"ז|עמ=91}}}}
שורה 26:
== הרעיון של הקמת חוות כנרת ==
אדמות [[אום ג'וני|דלייקה אום-ג'וני]] נקנו בשנת 1905 על ידי [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]], בשיתוף עם [[יק"א]] בתיווכו של [[חיים מרגליות קלווריסקי|חיים קלווריסקי]] ובנוכחות ברמן, שייצג בעסקה את [[בנק אנגלו-פלשתינה|בנק אנגלו-פלשתינה.]][[משה ברמן#cite note-.D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.94 .D7.9E.D7.A1.D7.A4.D7.A8 20170628044253:0-5|<span class="mw-reflink-text">[5]</span>]] ה[[הסתדרות ציונית|הסתדרות הציונית]] חיפשה במשך שנתיים [[חכירה|חוכרים]] יהודים לאדמות שרכשה אך לא מצאה. כדי למנוע את העברת האדמות לשלטון התורכי שקבע שאדמות שלא מעובדות במשך שלוש שנים עוברות לשלטון, היא החכירה את השטח לערבים - מהלך שעורר תרעומת בציבור היהודי.
המוסדות הציוניים עסקו במהלך 1908-1906 בבדיקת האפשרויות ליישובן של אדמות דלייקה אום ג'וני והעניין נדון ב"וועדה לחקר פלשתינה-ארץ ישראל". ברמן
ב-
בקונגרס הציוני השמיני ([[1907]]) שבו הוחלט על תחילת פעולה התיישבותית שיטתית בארץ ישראל ועל ייסוד [[המשרד הארצישראלי|המשרד הארץ ישראלי]] ביפו, דיבר [[דוד וולפסון]] לראשונה על ההצעה להקים חוות
בפועל, [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]] החכירה בינואר [[1908]] את אדמות דלייקה אום ג'וני לחברת [[הכשרת הישוב]] שהוקמה באותה העת. לאור המלצותיו של ברמן החליטו חברת הכשרת הישוב וארתור רופין להקים במקום חוות לימוד לפועלים. הקמת החווה היתה עבודתו היישובית הראשונה של המשרד הארץ ישראלי שנוסד באביב תרס"ח. אם כן, מטרתה של החווה הייתה להדריך את הפועלים בשנים הראשונות לעבודתם: להרגיל אותם לאקלים ולאדמה וללמד אותם שיטות עבודה מודרניות, לשלם להם שכר כדי שירגישו שותפים ויוכלו בהמשך לרכוש בהמות וזרעים, לחכור או לקנות בתשלומים אדמה וכך יהפכו לאיכרים עצמאי. אחד השיקולים לקביעת מיקום החווה היה הימצאותו של ח'אן הרוס חלקית במקום, שמנע את הטורח להשיג רישיון בנייה מהשלטונות. השגת רישיון זה גרמה בדרך כלל לקשיים רבים להתיישבות היהודית ולא תמיד הוכתרה בהצלחה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מרגלית שילה|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1908–1914|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=[[האוניברסיטה העברית]], החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=תשל"ז|עמ=37-35}}}}<ref name=":4">{{צ-ספר|מחבר=יעקב גולדשטיין "חצר כנרת", בתוך|שם=הכנרת וסביבתה, בעריכת מוקי בצר, גבריאל ברקאי ואלי שילר|מו"ל=אריאל, ירושלים|שנת הוצאה=1999|עמ=106}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=מרגלית שילה|שם=חוות הלימוד של המשרד הארץ-ישראלי 1914-1908|מו"ל=עבודת הסמכה, האוניברסיטה העברית, החוג להיסטוריה של עם ישראל|שנת הוצאה=ירושלים, תשרי תשל"ז|עמ=60-28}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_19.6.pdf|הכותב=מרגלית שילה|כותרת=התכניות להקמת חוות-הלימוד החקלאית הציונית הראשונה והביקורת עליהן|אתר=www.ybz.org.il|תאריך=קתדרה 19, אפריל 1981}}</ref>
| |||