אלימלך מליז'נסק – הבדלי גרסאות

רבי אלימלך מליז'נסק פיתח את תורת ה[[אדמו"ר|צדיק]] החסידית. בראשיתה הורתה תורת ה[[בעל שם טוב]] דרך לכל אדם מישראל להעלות את נשמתו בדרך של גאולה אישית על ידי הבנה שאין העולם הזה אלא קליפה גשמית למציאות בה שורה האלוהות בכל (הכלל "[[אימננטיות|לית אתר פנוי מיניה]]"). הבנה זו מאפשרת לנשמה להתעלות אל שורשה, לבצע תיקון ולשאוב שפע לעולם. אולם, כאשר החלה התנועה החסידית להתפשט ולצבור נאמנים התברר כי דרישה תפיסתית זו היא דרישה אליטיסטית שאינה מתאימה להמון, שאיננו מסוגל להתעלות [[מיסטיקה|מיסטית]]. הגורם דרכו יכולה נפש האדם להתעלות ולתקן את עצמה מחד, ולשאוב את השפע האלוהי מן העולמות העליונים מאידך, היא דרך [[התקשרות לצדיק|התדבקות בדמותו של הצדיק]]. הצדיק הוא הצינור היורד אל עדתו, מעלה אותה עמו ומזרים אליה את השפע. הצדיק הוא "תורה חיה" לעדתו, לכן יש לעקוב בדייקנות אחר כל מנהגיו והנהגותיו. יתרה מזו, קובע ה'רבי אלימלך, אדם מישראל אינו יכול למלא את ייעודו בעבודת ה' אלא אם יתדבק בצדיק מסוים ויתעלה באמצעותו. כיוון שהצדיק מקדיש את כל-כולו להזנה רוחנית של עדתו, על עדת החסידים לתמוך בצדיק מן הבחינה החומרית הגשמית ולכלכל אותו.{{הערה|[[עמנואל אטקס]], '''תנועת החסידות בראשיתה''', [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], תשנ"ח עמ' 73-75}}