אמיל ז'אק-דלקרוז – הבדלי גרסאות

"שיטתגישת דלקרוז" עוסקת בהוראת מושגים מוזיקליים באמצעות תנועה. מגוון של אנלוגיות תנועה משמש למושגים מוזיקליים, לפיתוח תחושה כוללת וטבעית לביטוי מוזיקלי. דלקרוז גרס, שהפיכת הגוף לכלי נגינה מכוונן כראוי היא הדרך הטובה ביותר לייצר מסד מוזיקלי איתן ומלא-חיים. שיטתגישת דלקרוז מורכבת משלושה יסודות שווים בחשיבותם: [[ריתמיקה]], [[סולפג']] ו[[אלתור]].{{הערה|ו.ה. מיד (1996). "יותר מסתם תנועה - הריתמיקה של דלקרוז." כתב העת למחנכי מוזיקה, (4)82, 41-38.}}. משלושתם ביחד, לדברי דלקרוז, מורכב האימון המוזיקלי החיוני למוזיקאי שלם. בגישה אידאלית, מתלכדים יסודות מכל אחד מן הנושאים והתוצאה היא גישה להוראה, הנובעת מיצירתיות ותנועה.

את הקריירה שלו החל דלקרוז כפדגוג בקונסרבטוריון של [[ז'נבה]] בשנת 1892, שם לימד [[הרמוניה]] ו[[סולפג']]. בשיעורי הסולפג' שלו החל לבחון רבים מרעיונותיו הפדגוגיים המהפכניים והמשפיעים. בין 1903 ל-1910 החל דלקרוז להציג לפני קהל את שיטתוגישתו.{{הערה|מיד, עמ' 39}} ב-1910, בעזרת התעשיין ה[[גרמניה|גרמני]] וולף דוהרן, ייסד דלקרוז בהלראו, סמוך ל[[דרזדן]], בית ספר שהוקדש להוראת שיטתוגישתו. רבים למדו בהלראו, עד פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ב-1914, אז ננטש בית הספר. אחרי [[מלחמת העולם השנייה]], אימצו בתי ספר [[בריטניה|בריטיים]] את רעיונותיו כ"מוזיקה ותנועה".

* [http://musiced.about.com/od/lessonplans/p/dalcroze.htm על שיטתגישת דלקרוז באתר About Education]