|
ברור
{{מפלגה בישראל
|סמל=[[קובץ:Herut-m01.png|200px]]
|אפיון=מפלגת ימין
|כנסות=[[הבחירות לכנסת הארבע עשרה|ארבע עשרה]] - [[הבחירות לכנסת החמש עשרה|חמש עשרה]]
|אותיות=נץ
|מנהיגים=[[בנימין זאב בגין]], [[מיכאל קליינר]]
|שיא כוחה=3 מנדטים (כסיעת פורשים בכנסת ה-14)
|נוצרה מתוך=[[הליכוד]]
|התמזגה לתוך=[[האיחוד הלאומי]], ואחר-כך נפרדה ממנו
|שם=חרות - התנועה הלאומית}}
'''חרות - התנועה הלאומית''' הייתה [[מפלגה|מפלגת]] [[ימין פוליטי|ימין]] שהוקמה על ידי פורשי מפלגת [[הליכוד]].
התנועה נוסדה על ידי [[בנימין זאב בגין]], [[מיכאל קליינר]] ו[[דוד ראם]] שהתפצלו מסיעת הליכוד-גשר-צומת בשנת [[1999]], בשלהי כהונתה של הכנסת ה-14.
שם המפלגה בא לציין את כוונת חבריה להיות המשך אידאולוגי ל[[תנועת החרות]] ההיסטורית, שבראשה עמד [[מנחם בגין]] - אביו של מייסדה [[בנימין זאב בגין]], ואשר הייתה אחת מהמפלגות שיצרו את [[הליכוד]]. את רשימת חרות לכנסת ה-15 חתמו [[שמואל כץ (ח"כ)|שמואל כץ]], שהיה חבר הכנסת מטעם תנועת החרות בכנסת הראשונה, עזריאל לבנת, ו[[יצחק שמיר]] שעזב את הליכוד והוצב במקום ה-120.
ב[[הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה|בחירות לכנסת ה-15]] התמודדה במסגרת [[האיחוד הלאומי]], יחד עם [[מפלגת מולדת|מולדת]] ו[[מפלגת תקומה|תקומה]], אך למרות הציפיות הרבות זכתה הרשימה המשותפת החדשה לארבעה מנדטים בלבד. כתוצאה מהכישלון פרש [[בנימין זאב בגין]] מהחיים הפוליטיים, וכראש המפלגה נבחר נציגה היחיד בכנסת, מיכאל קליינר.
ב[[הבחירות לכנסת השש עשרה|בחירות לכנסת השש עשרה]] רצה המפלגה בנפרד, והציבה כמספר 2 את [[ברוך מרזל]] מ[[חברון]]. גם אנשי מפלגת [[ימין ישראל]] הקטנה הצטרפו לרשימה, ונציגיהם שובצו במקומות החמישי והשביעי. לבסוף זכתה הרשימה ב-36,202 קולות אך לא עברה את [[אחוז החסימה (ישראל)|אחוז החסימה]] שהיה אז 47,226 (1.5% מהקולות הכשרים). בבחירות אלה עשתה המפלגה שימוש תעמולתי בהמנון "[[התקווה]]", כאשר הציגה גרסה שלו כ[[ג'ינגל]] בחירות. את מילות "התקווה" החליפו מילים בערבית קלוקלת שהציגו מסר של השתלטות ערבית על מדינת ישראל{{הערה|1=[http://www.tikshurim.co.il/examples.aspx?p=3 הג'ינגל של חרות - התקווה בערבית], תיקשורים יחסי ציבור}}. הג'ינגל נפסל על ידי יו"ר [[ועדת הבחירות המרכזית]], השופט [[מישאל חשין]] וערעור ל[[בית המשפט העליון]] על הפסילה נדחה ברב דעות{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/03/120/002/A04/03002120.a04.htm בג"ץ 212/03]}}. הדיון סביב פסילת הג'ינגל והעתירה לבג"ץ זכה לסיקור תקשורתי ושביעות רצון מצד אנשי יחסי הציבור של המפלגה.
בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2003 התמודדה המפלגה בבני ברק במשותף עם האיחוד הלאומי מולדת ותקומה אך נשארה מחוץ למועצת העיר.
המפלגה התמודדה גם ב[[הבחירות לכנסת השבע עשרה|בחירות לכנסת השבע עשרה]], הפעם בנפרד ממרזל ומאנשי ימין ישראל (שהתמודדו מצידם יחדיו במסגרת [[חזית יהודית לאומית]]) זכתה רק ב-2,387 קולות, ולא נכנסה לכנסת.
לאחר עזיבתו של בגין החל מהבחירות לכנסת ה-16 התמקד מצע המפלגה בעידוד הגירה מ[[ישראל]] ל[[מדינות ערב]] באמצעות סל הגירה כספי. לאחר [[תוכנית ההתנתקות]] בבחירות לכנסת ה-17 חזרה המפלגה והדגישה את הרעיון בתעמולת הבחירות תחת הסיסמה "חוק פיצוי פינוי לפלסטינים", הבאה להדגיש כי מדובר בהגירה מרצון חופשי של התושבים המתפנים ושבה הפיצוי קודם לפינוי, בניגוד למדיניות ההתנתקות ו[[חוק פינוי-פיצוי]] שהביאו לנסיגה ולפינוי (בניגוד לרצון המפונים) ולהסדרת הפיצוי הכספי רק לאחר מכן. במהלך מערכת הבחירות פעלו פעילי חרות בריכוזי אוכלוסייה ערבית, וניסו לעניין את התושבים המקומיים בתוכניתם לעידוד הגירה כספי. עצרת אחת שכזו ב[[יפו]] הסתיימה בתקיפת הפעילים, בהם היו"ר קליינר{{הערה|1={{ynet|עלי ואקד|קליינר הציע לערבים פינוי-פיצוי וחטף מכות|3231478|23 במרץ 2006}}}}.
בסיום ספירת הקולות של מערכת הבחירות לכנסת ה-17 נתגלה באורח מוזר שבקלפיות מסוימות באזור [[טייבה]] ו[[אום אל פחם]] קיבלה המפלגה מאות קולות, ואילו הרשימה הערבית המובילה [[רשימת רע"ם-תע"ל|רע"ם-תע"ל]] לא זכתה כלל בתומכים. לבסוף התברר שהדבר נבע מבלבול ברישומים של הקלפיות עקב סמיכות המפלגות ברשימות הקלפי. כתוצאה מגילוי הטעות זכתה לבסוף רע"ם-תע"ל במנדט נוסף, על חשבונה של מפלגת [[העבודה]]{{הערה|{{Nrg|אריק בנדר, איתמר ענברי ומיה בנגל|העבודה הפסידה מנדט ותרד ל-19|068/758|3 באפריל 2006|}}}}.
לקראת [[הבחירות לכנסת ה-18]] (2009) פסקה למעשה פעילות המפלגה בעקבות התמודדותו של יושב ראש המפלגה [[מיכאל קליינר]] ב[[פרימרייז]] של הליכוד. קליינר שובץ במקום ה-48 (והלא ריאלי) ברשימת הליכוד. חרות לא התמודדה לכנסת ה-18.
==נציגי המפלגה בכנסת ומועמדיה בבחירות==
| 