תקווה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏בתרבות האנושית: הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
שורה 11:
חוסר תקווה הוא [[ייאוש]]. ב[[דת]]ות מסוימות, למשל ב[[נצרות]], נחשב הייאוש ל[[חטא]]. גם ב[[יהדות]] מודגשת שלילת הייאוש; למשל ב[[פסוק]] ב[[תהילים]]: {{הדגשה|קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'|{{תנ"ך|תהלים|כז|יד|קצר=כן|ללא=ספר}}}}. דוגמה בולטת נוספת היא אמרתו של רבי [[נחמן מברסלב]], {{ציטוטון|אין ייאוש בעולם כלל}}.
 
ב[[המנון]] [[התנועה הציונית]], "[[התקווה]]" (שיסודו בשירו "[[תקוותינו]]" של המשורר [[נפתלי הרץ אימבר]]), אשר נקבע כ[[המנון]] [[מדינת ישראל]], מובעת תקווה לחזור ל[[ארץ ישראל]] לאחר אלפיים שנות [[גלות (עם ישראל)|גלות]], למשל במילים: "התקווההַתִּקְוָה בתבַּת שנותשְׁנוֹת אלפייםאַלְפַּיִם".
 
על פי ה[[פסיכולוג]] [[אריק אריקסון]] בשלב הראשון של הילדות ב[[ינקות]], בקונפליקט שמתעורר אצל התינוק בין אמון בסיסי לחשדנות בסיסית, בצליחה תקינה של שלב זה, הוא אמור ללמוד לפתח תקווה, כאשר הוא יודע שאימו איננה לידו, והוא מקווה שהיא תחזור שוב.