משבר בני הערובה באיראן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עימוד בפרק קישורים חיצוניים; סדר בפרק קישורים חיצוניים (בוט סדר הפרקים) |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: ענייני, כישלון, \1ניסיו\2\3 |
||
שורה 14:
הנשים וה[[אפרו-אמריקאים]] בשגרירות האמריקנית שוחררו אחרי כשבועיים, ובשגרירות נותרו 52 בני ערובה. הנשיא האמריקני קרטר אסר על ייבוא [[נפט]] איראני, הקפיא נכסים איראניים בארצות הברית בשווי של כ-8 מיליארד דולר, וגירש מהמדינה אזרחים איראניים. בפברואר [[1980]] דרשה ממשלת איראן שתמורת שחרור בני הערובה יוסגר השאה מוחמד רזא, ושארצות הברית תתנצל על פעולותיה במדינה בעבר. קרטר סירב לתנאים ופנה לתכנון פעולה צבאית לשחרור בני הערובה, החלטה שהובילה להתפטרות מזכיר המדינה [[סיירוס ואנס]].
===
בליל [[24 באפריל|24]]–[[25 באפריל]] יצא [[מבצע ציפורן הנשר]] לשחרור בני הערובה לפועל. מספר כלי טיס נשלחו לנקודת היערכות בשטח איראן, בהם שמונה מסוקים שמתוכם שניים לא הגיעו (אחד נאלץ לנחות [[נחיתת אונס]] והשני נאלץ לחזור ל[[נושאת מטוסים|נושאת המטוסים]]), ולאחד נגרם נזק למערכות ההידראוליות. לאחר שקרטר אישר לבטל את המשימה, התנגשות של מסוק ב[[מטוס מטען|מטוס תובלה]] השמידה את שני כלי הטיס והרגה שמונה חיילים. חמישה מסוקים הושארו מאחור על ידי כוחות הצבא האמריקאים, מתוכם האיראנים השתלטו לפחות על ארבעה. יוקרתה של ארצות הברית ויוקרתו של קרטר ספגו מכה קשה.
=== משא ומתן ושחרור בני הערובה ===
בקיץ 1980 הועברו בני הערובה ממבנה השגרירות לבתי כלא ברחבי טהרן. לאחר מותו של השאה ביולי, ותחילת [[מלחמת איראן-עיראק]] ב[[ספטמבר]] [[1980]], הבשילו התנאים למשא ומתן על שחרור בני הערובה, אך בפועל החלו רק לאחר הפסדו של קרטר בבחירות. לבסוף, שוחררו בני הערובה ב-20 בינואר 1981, יום השבעתו של [[רונלד רייגן]] לנשיאות, 20 דקות בדיוק לאחר כניסתו לתפקיד. התנאים לשחרורם כללו הפשרה של כ-7.9 מיליארד דולר של נכסים איראניים ב[[בנק]]ים בארצות הברית והסכמתה לערוב לכך שלא תתערב מדינית או צבאית
== אחרית דבר ==
| |||