ישראל בר – הבדלי גרסאות

בר צורף, כאיש "מנגנון הקבע" של "ההגנה", למחלקת התכנון במטה "ההגנה", שבראשה עמד [[איתן אבישר]] שהיה בן למשפחה יהודית שהעמידה קצינים בכירים בצבא האוסטרי, בוגר האקדמיה הצבאית האוסטרית, קצין בצבא האוסטרי ב[[מלחמת העולם הראשונה]], ולימים אלוף ב[[צה"ל]]. עם זאת עסק בר בכתיבת מאמרים בענייני צבא ומלחמה בביטאון "ההגנה" "[[מערכות (כתב עת)|מערכות]]" בעריכתו של [[גרשון ריבלין]], החל מגיליונו הראשון. כן פרסם מאמרים בנושאי צבא ב[[עיתונות]] העברית, ורכש לו יוקרה רבה כפרשן.

 

 

עם הקמת [[מדינת ישראל|המדינה]] וכינון צה"ל, נתמנה בר לעוזרו של [[יגאל ידין]], קצין המבצעים של צה"ל, ומי שניהל בפועל את המערכה ב[[מלחמת העצמאות]]. לבר הוענקה דרגת [[סגן אלוף]]. לקראת תום המלחמה מונה בר לראש מחלקת התכנון והמבצעים במטכ"ל. במסגרת תפקידו גיבש את התוכנית להרס [[טבריה]] העתיקה{{הערה|{{עיונים בתקומת ישראל|מוסטפא עבאסי|הרס העיר העתיקה בטבריה, 1949-1948|http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/19/mustafa.pdf|כרך 19, 2009, עמוד 353}}{{קישור שבור|30 במאי 2017}}}}. לבר הייתה שאיפה להתמנות לסגן הרמטכ"ל, אך הוא פרש מצה"ל בשנת [[1950]], כששאיפתו זו לא נתגשמה, והוא לא נתמנה לסגנו של הרמטכ"ל [[יגאל ידין]]. בין היתר, לא זכה בר במינוי הנכסף בשל קרבתו לראשי [[מפ"ם]] ולמפקדי הפלמ"ח שהיו מקורבים רעיונית למפלגה זו, בעוד שמפלגת השלטון הייתה [[מפא"י]].