גרגוריוס פלמאס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
AddMore-III (שיחה | תרומות) |
AddMore-III (שיחה | תרומות) |
||
שורה 40:
המתקפה החריפה על המסורת המיסטית הצריכה מגננה שיטתית ומנוסחת היטב, ופלמאס נרתם לכך במלוא אונו לבקשת הנזירים בהר. הוא הקדיש לכך את ארבע-עשרה שנותיו הבאות, כשהמחלוקת ההסיכית הסעירה את מלומדי האימפריה.
ב-1341 השלים פלמאס את חיבור "הטריאדות להגנת מקיימי ההסיכיה", שלושה מאמרים בני שלוש מסות כל אחד. על מנת לבסס את משנתו הפילוסופית, שב אל הדיונים הטריניטולוגיים של המאה הרביעית, בייחוד לעבודתו של [[גרגוריוס מניסה]]. הלה, באורח שהזכיר את מושג החסד האוגוסטיני אך גם היה שונה ממנו מאוד, החל להבדיל בין מהותו-הוויתו (οὐσία) של האל, שהינה נסתרת ובלתי-מושגת, לתולדותיו והשפעותיו (ενέργεια) ביקום, שאותן ניתן היה לתפוש. כמו כן, הסתמך רבות על כתבי אבות הכנסייה, כגון [[אתנסיוס]] ומקסימוס המודה, שהתייחסו לתהליך של האלהת טבע האדם (θέωσις) באמצעות תרגול רוחני קפדני והתחברות לישו. פלמאס שלל את האפשרות שהבדלה ממשית כזו – עליה התעקש; גם החולקים עליו היו מוכנים להפרדה טרמינולוגית, אך לא לבידול אמיתי – בין מהות להשפעה מהווה [[פוליתאיזם]] וכפירה באחדות האל. השוני בין המהות לתולדות אפשר מחד השתתפות ודבקות אמיתיות של האדם באלוהי, ומאידך שימר את הפער בין הבורא לבריאתו והותירו נשגב ומצוי מעל היקום.
את מערכת החשיבה שלו המשיג פלמאס באמצעות האור שקרן מישו בעת [[ההשתנות]] ב[[הר תבור]] וסנוור את השליחים; לדידו, אור זה היה דוגמא והסבר לכל מפעלותיו התאולוגיים. הוא עמד על כך ש'אור תבור' היה בלתי-נברא כי אם תולדה ישירה של האלוהים, ושהיה אמיתי והימם את הרואים אותו בחושיהם ממש ולא כהרגשה פנימית סובייקטיבית פרי מחשבתם. אור זה נחווה על ידי מי שהגיע לדרגה רוחנית גבוהה דיה, והיווה השגה (גופנית כמו גם רוחנית) של הבלתי-נתפש. עמיתיו הנזירים מאתוס סמכו ידיהם על פרשנותו במועצה כללית שהתכנסה בהר.
| |||